פרישה, חושן משפט רז:יז

שהיא סבור שמא יבוא כו' קשה אדרבה שאם אינו סובר ודאי יבוא כו' אלא שמא היאך שייך לומר דאדעתא דהכי התנה לכ"נ לע"ד שצ"ל שהוא סובר שיבוא לידי כך א"נ יש לגרוס שהוא סובר שלא יבוא לידי כך וכך הוא ברא"ש וז"ל התוס' דכיון שהוא יודע שאין בידו להרויח וידוע הוא שאחד מהן ירויח ודאי לא נתכוין להסמיך חבירו על דבר שאינו אלא גמר ומקני: כששוחקין במעות כ"כ התוס': אבל אם שוחקין כו' דס"ס כיון שאמר בלשון אם אסמכתא הוא לענין שאין מוציאין אא"כ קנו מיניה בבד"ח ואילו היה אסמכתא גמורה אפי' היו המעות מוכנים ל"ק מידי כן משמע מב"י לקמן בסי' זה במסל"ז ע"ש ויותר נראה לומר דנהי דלא הוי אסמכתא מ"מ אינו יכול להפקיע מעותיו של חבירו אא"כ הם על הדף אז המקום קונה המעות ומפקיע אותן מיד בעליהן וק"ל ועבד"ר שהוכחתי כן מל' ר"פ א"נ ומל' תשובת הרא"ש: