פרישה, חושן משפט קלט:יב

וכן כל כיוצא בו דאיכא דררא דממונא לשניהם כו' פירוש מש"ה לא אמרינן ביה כל דאלים גבר בשני עניינים הנ"ל אלא אוקמי' ממון אחזקתו דהיינו אחזקת מרא קמא כשעומדת באגם ובחזקת הלוקח כשהוא מוחזק בו משא"כ בארבא דאי הוי של זה לא הוי של זה מעולם וכן הוא בהדי' בגמר' כתבתי לשון בדרישה: ומש"ר שיש שייכות ממון לשניהם משום דאפשר דבשעת חליפין ילדה כ"כ גם כן רשב"ם שם ולפני זה כתב עוד משום דכיון דהפרה והשפחה של שניהן היו בזא"ז וכ"א טוען שילדו בהיותן ברשותו. ורבינו אפשר דהשמיט פי' זה הראשון בכיון משום דס"ל דלעולם כשיש ספק אי קודם או לאחר חליפין ילדה אז אזלינן בתר מרא קמא כיון שהממון היה מתחילה שלו ובספק הן שוין אוקמינן ממון אחזקתיה משא"כ בשעת חליפין דאז שניהן היו שוין שהרי באותה שעה בא המוכר להוציא מרשותו ולמכרו להלוקח ולזה דוקא מועיל החזקה דלוקח אמרינן הואיל דיש לו גם חזקת ממון דשוה בו עם המוכר מועיל לו חזקתו דרשותו שלא להוציא מידו: ומ"ש רבינו פי' דררא דממונא שייכות ממון כו' כן פי' ר"ש בפח"ה דף ל"ה. והתוס' פירשו שם דררא דממונא דבלא טענותיהם ראוי הדבר שיסתפקו בו וכמש"ר כאן די"מ כן. ורש"י פי' בפ"ק דב"מ דררא דממונא חסרון ממון שאם יפרע זה שלא כדין הוי חסרון ממון כו' וע"ל ר"ס פ"ז מ"ש בענין דררא דממונא: