והגס לבו בהוראה כו' משנה בפ"ד דאבות: הרי זה שוטה רשע וגס רוח נראה דה"פ אמה שהכניס ראשו תחילה לדין קודם שיחקרנו היטב זה שטותו ואח"כ שפוסק וגומר הדין זהו מעשה רשע שחייב את הזכאי כו' ואז נראה גאותו שבדעתו אי אפשר לטעות נפשו. והשתא א"ש שהפסיק בין תיבת שוטה לתיבת גס רוח בתיבת רשע וק"ל: