פורת יוסף ד

הקדמת המחבר לכבוד התורה מדבר דברי הגרדי הצעיר יוסף באאמ"ו מאיר נרו. יתברך הבורא וישתבח היוצר כל היצורים וכל הנבראים אשר לו הכח והממשלה ואין לזולתו בורא קצות ארץ וחוצות ומנהיג את העולם במדת החסד והרחמים. וברוב רחמיו וחסדיו ושבועתו אשר רוצה לקיימה הוציא אותנו מכור הברזל ממ"ט שערי טומאה לקחת גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ז כמו הללו ובכל זאת מחמת רחמיו ודיבורו שהוא אמת הוציא אותנו משם וקרבנו לפני הר סיני וברוך ה' אלהי ישראל אשר בחר בנו מכל עם האדמה להיות לו לעם סגולה לא שרבים אנו מהמה אלא בשביל שבועתו שרוצה לקיימה ונתן לנו תורתינו הקדושה והטהורה. בקולות וברקים אשר כמוהו לא נהייתה כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות לומר לא ידענו מיפה וברה. וכדי ליראה מלפניו ולעבדו ביראה. ונתן לנו חוקים טובים ומשפטים ישרים ללכת בדרכיו כל הימים והשם אמר מי יתן והיה זה כל הימים ויהי כי ארכו לנו הימים. והלכנו בגולה ומכלי אל כלי הורקנו ואין לנו לא מנהל ומחזיק עד כמעט שהתורה משתכחת מישראל כמאמר חז"ל עתידה תורה שתשתכחה מישראל וכל אחד בונה במה לעצמו והתורה מונחת בקרן זויות כקופה שאין לה אזנים ואין איש שם על לב על מה עשה ה' ככה ומה חרי האף הגדול הזה על אשר עזבנו תורתינו הקדושה אשר היא אלפים שנה קודם בריאת העולם קדומה ובה היה הש"י משתעשע יום יום ולעת כזאת חללוה זרים החרשים שמעו והעורי' הביטו לראות העם המתאוים תאות גופניות זה פונה לזיתו וזה לכרמו ותלמידי חכמים נעים ונדים כל רואיו ילעיגו עליו לאמר אין כחו אלא בפה כתולע הזה ואף עמדו ביניהם ליצני הדור חדשים מקרוב באו אשר לא שערום אבותינו מעולם ולומדים התורה שלא לשמה לקנתור בעלמא יבואו שני אנשים עורים נצים בפלפול של הבל עד שהאחד פותח פיו חבירו פוער פיו לבלי חק ובהבל פיהם מבלבלין השמועה ומשימין את התורה כדברי שחוק והיתול ח"ו ולפעמים יסיעו השמועה לענין אחר אשר לא היתה כוונת התנא כלל בזה ומראין חידודין למרחוק חידודה קודם לליבונה ליבון הילכתא על בוריה חידוד של תוהו ובוהו אוי לעינים שכך רואין ואוי לאזנים שכך שומעין והתורה מתרעמת עליהם ואומרת עשאוני בני ככינור המנגן בבית משתאות וח"ו אין אני מדבר על כל ישראל כי מה אני שפל בריה אך נגד אותן הפחותי ערך ממני ואשרי הדור שגדולים נשמעים לקטנים והנה קמתי אני השפל והצעיר לימים מן הראוי היה לטמון ידי בצלחת מלהעלות דברי לפני גאוני ארץ פן ירוצו גולגלתי ובמה יתוקן העיות אשר עיותתי ח"ו אך העירוני רעיוני לאמר קום מה לך כי נרדם כי מה ישא אדם מעמלו אשר יעמול תחת השמש וכבר הפליגו קדמונינו במעלת החיבורים כמה שאמר המשורר אגורה באוהליך עלמים שכאשר אומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבת בקבר וגם מאמר החכם הנזכר על החכמה עשות ספרים הרבה אין קץ יורה על דבר זה ראה נא מה שכתב הגאון בעל ווי העמודים בצואתו לבניו בניי הזהרו כשתדרשו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות תאמרו דבר שמועה מפי כדי שתהא שפתותי דובבת בקבר ומה יענו עזובי קיר אשר נשכח זכרם ואל יבהל רוחך להשיב דבר הלא הגדולים אשר בארץ המה אשר מימיהם אנו שותין לא חיברו שום חיבור אף אני אומר שאני רבנן דפקיע שמייהו ותורתם עומדת לעולם מה שאין כן לפחותי ערך אשר נשכח זכרם ההכרח לחבר איזה חיבור להניח אחריו ברכה להיות לו למשמרת אך באשר שבעו"ה עמדו חדשים מקרוב ומלבישים עצמן בטלית שאינו שלהם וגוזלים פירות של אחרים אוי להם קשה עונם מנשוא ואני השפל מנעתי עצמו מדרך הזה והנה מודיע אני לכל מעיין בחיבורי זה שכל ימי גדלתי בין חכמים מחוכמים בדרכי התלמוד ולא חסרתי מחכמתם אפילו ככלב המלקק מן הים כי הם חכמים גדולים ואני בער ולא אדע ולא בינת אדם לי