המלוה לחבירו אסור לדור בחצירו שלא מדעתו אפי' לא קיימא לאגרא אבל מדעתו אין איסור לעשות טובת הנאה הלוה למלוה אלא דברים שלא עשה בלא הלואה (והיינו לתי' שני מתוס' אכן לתי' הראשון דבר שיש לו אוושא וקול כגון לדור בביתו אסור אפי' אם השאילו בלא הלואה): ד"ה אבל: