פסקי רקנאטי תקלט

המוכר נכסיו לצורך ידוע כגון אדעתא למיסק לארעא דישראל ולבסוף לא הוצרך לאותו הצורך כגון שא"י לילך שם אם הוציא הדבר בפיו שעל כן הוא מוכר והי' אונסו גלוי לקונה חוזר בו ואם לאו אינו חוזר דברים שבלב אינן דברים: