פסקי רקנאטי תכג

פסק ריא"ז דשתיקה כהודאה דמיא וכל היכא דיש לתלות שתיקותו בעבור שמחשב בלבו מה לומר לא אמרינן שתיקה כהודאה והכל כפי מה שב"ד יכולין להבין דעתו של שותק כך דנין: