פסקי רקנאטי שעד

מי שיש לו חצר וחמל על אחותו והניחה לדור באותו חצר וזן אותה שם ולאחר שנשאת הוצרך ראובן למכור החצר ואמר צאי ממנה אמר' לו היא כשתבע אותי הבעל ליארס פסקת לי החצר בנדונייתי וגירש אותי הבעל והנה לי בה י"א שנים וראובן השיב לא פסקתי לך החצר אלא על דעת שתכנס לחופה אבל כשגירש אותך שלי הוא. פסק רב אלפס בתשובה דכיון דהיה ראובן מוציא בפרנסת אחותו משלו אין חזקה לאחותו כלל לפי שהוא כמו האב עם הבן שנאמר בהן אין לאב חזקה בנכסי הבן וכו' שאילו לא היה לו חצר היה [שוכר] חצר לאחותו מאחר שהיה מפרנס אותה: