הכבד בעי קריעה שתי וערב בשעת צלייה או בשעת מליחה ולא עבדינן חליטה דהאידנא לא בקיאין בחליטה ואם לא קרעו קורעו לאחר צלייתו ושרי אך יש מפקפקין לאסור דלא הותר קריעה אחר בישול אלא גבי לב. ותימה על מה שנהגו העולם שלא לקורעו שתי וערב אלא תוחבין בו קיסם. וכתב רבינו יהודה בר' יצחק שאין לשנות משמעות ההלכה: