פסקי רקנאטי קנז

מותר להפקיר חמץ [קודם] שעה ז' ע"מ לזכות בו לאחר הפסח ושרי אף באכילה. וראי' מן הירוש' דשביעית פ"ט דאמר התם קפוטקאי דציפורי שאלו לר' אמי כגון דלית לעמא אלין [רחים] ולא שאיל שלום היך צורכא מיעבד אמר לון כד תחמון ריגלא צללא תהוין מפיק לי' לשוקא ומבקרין לי' וחוזרין וזכין בי'. פי' רשב"א בני אדם קפדנים שלא הי' להם אוהבים ואם יפקירו יזכו בהם ולא יחזרו להם והורה להן דכשיראו השוק פנוי מבני אדם יפקרו ואח"כ יזכו הא למדת שהמפקיר ע"מ לחזור ולזכות הוי הפקר אע"פ שחזר וזכה בו. וההיא דפ' כל שעה הפקיר חמצו [בי"ג] לאחר הפסח מהו ריו"ח אמר אסור היינו דחייש לשמא לא יפקיר כלל אבל אם הפקיר בודאי שרי כדפרישית: