פסקי הסידור, הלכות נטילה שחרית

הִלְכוֹת נְטִילָה שַׁחֲרִית

לְפִי שֶׁבְּנֻסָּח זֶה [מוֹדֶה אֲנִי] אֵין בּוֹ שֵׁם מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין — אֵין אִסּוּר לוֹמַר קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם בְּעוֹד שֶׁאֵין יָדָיו נְקִיּוֹת. אֲבָל לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בִּבְרָכוֹת , אוֹ לְהוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה מִפִּיו — אָסוּר, עַד שֶׁיְּנַקֶּה יָדָיו. וּלְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה — מֻתָּר .

מִי שֶׁיָּשַׁן בְּמַלְבּוּשָׁיו , מֵאַחַר שֶׁיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא נָגְעוּ יָדָיו בִּמְקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁדַּרְכָּן לִהְיוֹת מְכֻסִּים לְעוֹלָם — הֲרֵי סְתָם יָדַיִם אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בִּבְרָכוֹת וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה מִדִּין הַתַּלְמוּד, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו קֹדֶם נְטִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם.

אַךְ בַּזֹּהַר הֶחְמִירוּ מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם בִּבְרָכוֹת וְלֹא לִלְמֹד, וְכֵן שֶׁלֹּא לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו, וְכֵן שֶׁלֹּא לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּעוֹד שֶׁרוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עַל הַיָדָיִם קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית.

וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵרַע מִקְרֶה שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטֹּל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כָּרָאוּי כְּשֶׁמַּשְׁכִּים בַּלַּיְלָה — חָלִילָה לוֹ לְבַטֵּל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה עַד שֶׁיָּאִיר הַיּוֹם וְיִטֹּל יָדָיו כָּרָאוּי, אֶלָּא יִטֹּל מְעַט, אוֹ יְנַקֶּה בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּנַקֶּה כְּדִין הַתַּלְמוּד. רַק יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִגַּע לָעַיִן, וְלֹא לָאֹזֶן, וְלֹא לַחֹטֶם, וְלֹא לַפֶּה, וְלֹא לָאַמָּה, כְּגוֹן מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה, אוֹ לְצֹרֶךְ זִוּוּג. וְכֵן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִגַּע בַּמַּיִם תּוֹךְ הַכְּלִי וִיטַמְּאֵם. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִגַּע בְּשׁוּם מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה שֶׁלֹּא לְטַמְּאָם, וְצָרִיךְ לְהַזְהִיר עַל זֶה הַנָּשִׁים בְּיוֹתֵר, כִּי רֹב תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים עַל יָדָן: