פלפולא חריפתא על שבועות צז

אבל בחייו אף הוא נשבע והטעם שהב"ד טוענין בעד היורשין מה שהיה יכול לטעון ואילו היה חי היה יכול לטעון שפרעו להמוכר או להלוקח מש"ה ישבעו שניהם מספק משא"כ אם הלוה חי דא"צ לשבע אלא האחד שאומר בברי שפרעו לו להמוכר או להלוקח דהרי לא לשניהם פרע כ"כ מהר"ו כ"ץ בסי' ס"ו:

ה"ג דלא מוספינן: