פלפולא חריפתא על שבועות פט

ואקטליה עיין לקמן מ"ש רבינו בזה ומ"ש שם בס"ד:

יותר ממה שידעו העדים ומ"מ גם העדים אינם יודעים שלא הטמין יותר:

וזה אומר גנובים הם ואותן כלים שאין דרך בזו להטמינן ואין דרך אותו האיש להצניע כלים שבידו כן לשון הרי"ף וכ"כ הרמב"ם ספ"ח מהלכות גניבה וכן לשון הטור בסי' צ' ואם הוחזק היוצא בגנב אין חילוק אם טוען גנובים או שאולים:

דבמלתא דרב הונא בר אבין דלקמן דמייתי מיניה ראיה אהא דאבל דברים שאין עשוים כו' דשלח רב הונא כו':

כי ההטמנה אינה הוכחה בהם כיון דדרכן להטמין והוא אינש דצניע:

דאפי' אם אמר גנובים כו' אינו נאמן לגי' רבינו חננאל:

והך מימרא דרב יהודה כו' גם אלו דברי הרי"ף הן:

משמעתא אחריתא דרב יהודה לעיל מינה וכבר כתבתי במקומו שהסופר המעתיק השמיטו מדברי רבינו:

דלא חציף איניש כו' ולעיל דאמר איזיל ואקטליה כו' אמרינן טעמא דעביד אינש דגזים כו' ולא אמרינן דנאמן במגו דאי בעי אמר דזבניה מיניה דמהימן משום דלא חציף כו' פירשו בתוספות דלעיל דהתם מיירי בקציצת הדקל ולהכי נקיט נרגא ואיזיל ואקטליה ואין דרך למכור אילן העומד לקציצה כדאיתא בהחובל נטיעותי קצצת וכו' והכי איירי בלקיטת פירות ולהכי נקט מגלא ותובילא ולשון גדירה דשייכא בלקיטת תמרים ולהכי נאמן שדרך הוא למכור פירות:

דליכא עליה אלא שבועת היסת כיון שאומר שבא לביתו לטול ברשותו:

כדשלח כו' פיסקא ובדפוס ישן שלח:

ואמאי בעי כולי האי נהימניה במגו צריך עיון דהא לרש"י עד דאיתנהו לכולהו א"כ אין להוכיח מדבעי כולי האי ובתוספות לא כתבו זה אליבא דרש"י:

באהבת איש כו' ובפרק הגוזל המכיר כליו כו' מיירי באדם שאינו רגיל עמו תוס':

ולא כדברי הרמב"ם ז"ל גרסינן והוא בפ"ח מהל' טוען וכך צריך להגיה בהר"ן:

והוא אומר כו' פיסקא: