פלפולא חריפתא על שבועות פה
Pilpula Charifta on Shevuos 85 (Pilpula Charifta on Shevuot 85) · פלפולא חריפתא על שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →וקרא יתירא כו' דאי לאו קרא יתירא לא הוה שמעינן בעלמא בע"א ומודה מקצת דהוה מוקמינן קרא דוקא אשומרים דביה כתיב:
ומידכר ועוד דאין שכיר משהה שכרו גמ' ובהמקבל כתבו רבינו ונמשך אחר הרי"ף שגם הוא השמיטו בכאן וסמך על שכתבו בהמקבל:
ואנן קי"ל דשבועות שומרים איתא במפקיד אפי' שלא בעדים כו' אין כאן הכרע מהגמרא בשום דוכתא אלא דברי הראשונים כמ"ש הר"ן ודחה לסמך של הרמב"ן מהגמ' ולפי שדבריו צריכין ביאור קצת לכך אעתיקהו ואבארהו בס"ד ז"ל והרמב"ן הביא סעד דשבועות השומרים בכולהו גווני מדאמרי' בבבא קמא (בפ' מרובה דף סב) הטוען טענת גנב באבידה ונשבע משלם תשלומי כפל ומקשי' מינה ומפרקינן דאלמא הלכתא היא ורב אשי דהוא בתרא פריק לה בדוכתיה ובודאי שאין כפל בשומרים אלא בנשבע שבועת הדיינים כדאיתא התם בדוכתא והתם ליכא שטר שאלמלא מצאו וכתב לו שטר או שאמר אל תחזיר לי אלא בעדים הרי זה שומר (שלו) מדעת ויצא לו מכלל שומר אבידה שהוא שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף ולי אין זו מכרעת שכבר כתבתי למעלה דכל שא"ל אל תחזיר לי אלא בעדים א"צ שיודה בכך נפקד או לוה ומעתה אילו א"ל בעל אבידה למוצא אל תחזיר לי אלא בעדים לא נעשה שומר של בעלים כדי שיצא בכך משומר אבידה עכ"ל ומ"ש הרמב"ן שיצא לו מכלל שומר אבידה כו' פירוש דבריו דאע"ג דמ"מ שומר פקדון מיהת הוי ונפטר בטענת גנב וכי נשבע לשקר ישלם אפילו הכי הך טוען באבידה לא מצינו למוקמי בהכי דלאו שומר אבידה הוא ועוד תרתי למה לי דאתמר נמי טוען טענת גנב בפקדון ומ"ש שהוא שומר שכר כו' לפי זה טענת גנב היינו בליסטים מזוין והכי מוקמי לה הרמב"ם בפ"ד מה' גניבה ומ"ש הר"ן דלא נעשה שומר של בעלים כו' היינו טעמא דכיון שהוא אינו צריך שיודה ויקבל עליו שלא יחזירהו אלא בעדים אלא כי נמי לא קיבל צריך שיחזירהו בעדים מטעמא דאנן סהדי שאינו מחזיר אלא בעדים א"כ מצינא למוקמי להא באומר לו אל תחזירהו לי אלא בעדים והלה לא הודה נמצא שאינו שומר של בעלים אלא שומר האבידה הוא כדמעיקרא וכל זה לדפסקי בשומר אבידה כרב יוסף אבל לרבינו שפוסק ס"פ דלעיל כרבה מעיקרא לאו ראיה היא כלל:
מעיקרא לאו פירכא היא כו' ולרמי בר חמא הוא דפריך ליה דממאי דאפליג לשבוחי שמעתייהו דרב ושמואל הכיר רבא שרמי בר חמא סבר דהאי מגו מגו גמור הוא שאל"כ ליכא למימר כמה מעליא הא שמעתא כאילו היה הדין מוכרח בעצמו ולהכי אתקיף ליה רבא לדידך דאמרת אמרינן מגו בכה"ג מגו גמורה היא מדשבחת להא שמעתא שבועת השומרים היכי משכחת לה בשלמא לדידי דאמינא לאו מעליא היא דוקא בשכיר שהיא שבועת התקנה מהניא אבל בשומרים שהיא של תורה לא כ"כ הר"ן והאריך עוד שהקשה מהנהו עיזי דאכלי חושלא בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ו) ע"ש: