פלפולא חריפתא על שבועות עח

אליבא דראב"י דאמר ל"ש בו ול"ש בבנו אינו מעיז וכדאוקימנא אליבא דרב דאמר ברי לי הלכך לאו משיב אבידה הוא לשון הרי"ף:

שדייה אכי הוא זה דעירוב פרשיות כתוב כאן ואע"ג דלעיל [כתב] ושבועת שומרים איכא פלוגתא כו' מסיק דלא למיעקר מכאן לגמרי הכי נמי לא מיעקר לגנירי דכי הוה טענת שומרין כמו במלוה דכי הוא זה הויא נמי בשומרין כמו שמסיק רבינו בסוף הגוזל קמא. אה"נ דבעינן איש דווקא:

ודדמו ליה עיין בפרק שני דייני סי' ז':

כגזילות וחבלות בדפוס ישן ליתא אלא כחבלות וכן הוא בקצור אבל בטור סימן נ"ו כניזקין וחבלות ועיין בפרק שור שנגח ד' וה' דלענין שורו שהוחזק נגחן מעמידין להם אפוטרופוס כי היכי וכו' ומשלמים מן העלייה:

ואפלו לכשיגדיל וכ"כ בפרק החובל ובס"פ כיצד הרגל ובפ"ק דב"מ:

וכן בטענת שמא כו' נמי דווקא כשהגיע לעונת הפעוטות כ"כ בטור סימן צ"ו: