פלפולא חריפתא על שבועות נו

שבועת הדיינים והתם מייתי ליה רבינו:

ושני תמן כל שבועה כו' וכן העתיקו הר"ן ואין תימה דקאמר תמן אדהכא שכן לשונו של הירושלמי כמו שכתב רבינו בס"פ דלקמן וגם בבבלי מצאנו כך ברפ"ב דמסכת ע"ז דקאמר והכא הל"ל והתם אבל בירושלמי שלפנינו איתא הכי ומה כא אילו נשבע ונשבע ונשבע שמא אין מביא קרבן על חצי פרוטה תמן כל שבועה תלה על שוה פרוטה הכא אין שבועה חלה על שוה פרוטה ע"כ ונ"ל דה"פ ומה כא כלומר אם כך הוא ויראה לי עוד שצ"ל ומהכא כלומר ולטעמיך אילו נשבע ג' פעמים דתנן שחייב על כל אחת ואחת אי מחלקים הפרוטה שמא התם נמי אין נמצא שמביא קרבן על חצי פרוטה אלא מאי אית למימר תמן כל שבועה מן השלשה שבועות כל אחת חלה על שוה פרוטה הכא אין שבועה כו' בתמיהה וכי הכא ליכא נמי למימר הכי דכל שבועה אפרוטה ועי"ל דהכא קאי אמאי דמתמה מעיקרא מלאשמה בה ואע"ג דלא אמרה בהדיא מ"מ מינה קא מתמה וכדמפרש לה רבינו דמינה מתמה והשתא א"צ לפרש בלשון בתמיהה:

שליחותיה עבד והכי מוכח בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ד) דאמרינן הני תרי אחי או תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד כו':

וכן משמע הלשון כלומר לשון את שלך דבעינן למידק מכלל דלא מחייב בחלק חבירו ליתא להך דקדוק אלא את שלך משמע שכותב לו כך משום דמפורש בשטר פלוני לוה מפלוני מנה ופלוני לוה מפלוני מנה:

שאין הירושלמי מתפרש לו יפה דהיכי קאמר יעשה ככופר כו' ויהא חייב שהרי חבירו יכול לתבוע את הכל ויודה לו נמצא שכשכפר לא היה אלא כפירת דברים:

אין חבירו יכול לתבוע אלא חלקו כשיהיה לו תביעה וטענה אחרת ממה שנוען הראשון אבל כשאין לו טענה אחרת אלא כמו שטען הראשון בהא מסיק דאפילו על חלקו כו':