פלפולא חריפתא על שבועות א

פי' מבטא שבועה כו' דברי הרי"ף:

ורבא אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי וטעמא פי' רבינו לקמן גבי חומר בנדרים מבשבועות כו':

זה איסר נדר. כלומר דלא מפרש איסר דקרא דמיירי במתפיס דא"כ הוה קשיא דאימא אף מתפיס בשבועה דהא איסר דקרא (שהרי) הטילו הכתוב בין נדר ושבועה. אלא ברייתא באיסור עצמו מיירי ומפרש דהיינו שאומר הרי עלי שלא אוכל בשר ביום כו' ומתפיס שאומר הרי עלי יום זה כיום כו' כדפירש"י ומיהו קרא לאו בהכי איירי אלא דמתפיס בנדר הוה נדר וכי הא דתנן בנזיר:

ואם בשבועה שבועה דקרא אתרוייהו קאי:

בדבר האסור. פירוש שאסור כבר מן התורה:

ולרבא מפיק נמי מהתם כו' דדוקא נדר אבל שבועה לא:

משמע דאפילו איסורא ליכא דאל"כ לא ה"ל לפסוק הלכה כרבא אם לא שהיה מפרש דלענין קרבן מיירי דלא ניתי למיטעי גם אין דרכו לפסוק הלכה בדינין דלא נ"מ האידנא: