פלפולא חריפתא על בבא בתרא עו

דאזלינן בתר רובא כו'. ואפילו ענבי כו' צריך לומר דהא דאמרינן בגמרא לימא רבינא ס"ל כר"ח ודחינן שאני התם כו' דיחויא בעלמא הוא וקשה מר"פ המניח דדייק רבינו מדאמרינן לימא רבא כשמואל דש"מ דליתא לדשמואל. וכבר הקשיתי כיוצא בזה בסוף פרק כיצד הרגל ולפי זה דאמרינן דשינויא דהכא דחוי בעלמא הוא ניחא דלא תקשה אדפסקינן לעיל הלכתא כרבי חנינא ואי רבינא לא ס"ל כרבי חנינא הוי ליה למידתי [לדר"ת] מקמיה דרבינא דבתראה ומרא דתלמודא הוא אבל בטוי"ד סי' רצ"ד כתב חבית של יין הטמונה בכרם של ערלה מותר שאין הגנב גונב בכרם זה וטומן בתוכו אבל ענבים שנמצאו טמונים בו אסורים שקרוב הדבר שגנבם ממנו וטמנם בתוכו ע"כ ותמיהא לי טובא דשבק לדאבוה דלא פסק הכין ועוד דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהכא פסק כשינויא והיינו דרבינא לא ס"ל לדר"ח. ובי"ד סימן קכ"ט פסק לדרבי חנינא דהולכים אחר הרוב אפילו בקורבא דמוכח להחמיר ולהקל. וראיתי שהרמב"ם פוסק בפ"י מהל' מאכלות אסורות כדברי הטור גם ראיתי בנימוקי יוסף שסובר כן ומיהו להרמב"ם ונימוקי יוסף יש לתרץ דסבירא ליה לדרבי חנינא ודשינוי דהכא דיחוי בעלמא הוא ומכל מקום בהך דענבים סבירא ליה דמודה רבי חנינא משום דמצנעי הוי כעין ודאי כי הא דלעיל אם איתא דמההיא דקירא כו' אלא שאין כן במשמע לשונו של הרמב"ם שכתב שמא משם נלקטו כו' ובטור שכתב שקרוב הדבר וכו' גם כן לא ניחא כולי האי דאכתי משמע דלא הוי אלא הוכחה ולא בודאי שויא להו ועוד היאך פסק דלא כאבוה ומן התימה על הב"י שלא העיר בכל זאת:

משום דרובא דגנבי ישראל נינהו כדאיתא כו'. כך כתבו התוספות ורבינו מפרש אדהתם דמיירי בפומבדיתא לפי שהיו שם רמאים וגנבים רוב מישראל ה"נ מיירי דבדוכתא דעובדא דהכא הוי רוב גנבי ישראל ודלא כלישנא דהג"ה שבעמוד דבימיהם רוב גנבי ישראל נינהו משמע בכל מקום ומקום ורבינו בפרק אלו מציאות ובפ"ק דחולין גבי אבדו לו תרנגולים ומצאן שחוטין דייק לכתוב רוב גנבי העיר ישראל: