פלפולא חריפתא על בבא בתרא שנה

ובמסירת שטר חוב קונה את שעבוד הנכסים. דשעבודא דאורייתא כדלקמן סוף פירקין ובלא ש"ח נמי נשתעבד בהלואה ע"פ אלא דבש"ח אפי' לא הלוהו מעולם משתעבד כדלקמן לויתי ממך מנה וכו' ומ"ש רבינו וגם החוב בתקנת חכמים כלומר דדבר תורה אין עדי השטר כלום דמפיהם בעינן כדלעיל אלא חכמים תקנו שיהו עדי השטר עדים מעלי' על החוב ולפי זה הא דלעיל קראי דירמיה דגלי בהו דעדי שטר מפיק מכלל מפיהם וכו'. אינן אלא מדברי קבלה ולא דאורייתא מקרו והלכך כיון שקנה ר"ל קונה שטר חוב מהמוכרו כיון שקנה החוב ר"ל ראיית החוב בכתיבה ומסירה קנה גם שעבוד הנכסים דבלאו הכי אין כאן מקום כלל שיקנה השעבוד:

משום דמיחזי כשיקרא. עיין בפרק מרובה גבי לא כתבינן אדרכתא כו':