פלפולא חריפתא על בבא בתרא שיד

והה"נ אם קנה קרקע אין יכול למוכרו. כתבו התוס' ומה שהקשה ר"י כשהוא שוטה זבן כו' לאו קושיא הוא דטעמא לאו משום שטות הוא אלא משום דמקרבא דעתיה לגבי זוזי ע"כ פי' דבפ"ב דכתובות דף כ' בר שטיא דזבין נכסי כו' אוקי ממונא בחזקת בר שטיא ומסיק דבקרקעות אביו אבל מה שקנה הוא כשהוא שוטה זבן כו' וא"כ ה"נ נימא כשהוא קטן קנה כו' ותירצו דהתם משום שטות והכא לאו משום שטות כלומר התם טעמא שלא ימכור משום שטות והלכך כי קנה בשטות יכול למכור בשטות אבל הכא טעמא דלא ימכור משום דמקרבא דעתיה כו' הלכך לא נ"מ היאך קנה והיינו דהתם במטלטלי נמי אין מכירתו מכירה כדדייק התם רבינו דתלי טעמא משום דמוחזק הקונה במטלטלי ויכול לומר כשהוא חלים זבין ש"מ דהתם משום שטות הוא:

כשהוא בן שלש עשרה שנה. דהא דנקט בת י"ד לאו דוקא אלא מעשה שהיה כך היה כדאיתא בגמ':

דאית ליה הנאה גדולה. לשון הרשב"ם:

לגיטין ולקידושין. וה"נ בסידורן של המסכתות גיטין וקדושין ובתיו"ט כתבתי הטעם: ה"ג