פלפולא חריפתא על בבא בתרא שב

כל נכסי אלו הן. וכן גי' הרי"ף ואע"ג דהרשב"ם כתב בשם ר"ח ודחאה משום דהשתא יש לחוש יותר שיש לו נכסים אחרים במקום אחר דאי לא מאי אילו מ"מ גם הר"י בן מיגא"ש גרסתו כן כמו שכתב המגיד בשמו בפ"ח מהל' זכייה וצ"ע בקצור שלו לא העתיק אלו הן משמע דס"ל כהרשב"ם אך בטור סימן ר"ן חזר בו וכתב גם דברי ר"ח ושכן פי' ר"י:

שני נמי קנה. אפי' בלא קנין טור סימן ר"ן ומיהו מדמוקי לראשון בקנין נוקמא לשני נמי בקנין ובמיפה את כחו:

ה"ג שאין מבטלין מעשיו. וכן העתיק הטור סימן ר"ן:

אלא היכא דבריר לן אומדנא. וכתב הב"י דדבריו תמוהין הם דהכא ודאי איכא אומדנא ברורה דלא עביד איניש דיהיב כל נכסי' לאחריני והוא יחזור על הפתחים אלא דמשום דלדבר מצוה נינהו מספקא לן דלמא גמר ומקני הלכך מספיקא אין מוציאין מידו וכדברי הרמב"ם והרמ"ה ז"ל וכן דעת הריב"ש בסימן ק"ס עכ"ל וכן בהגה"ה שבעמוד פוסק דלא מפקינן ומהרר"ו כ"ץ כתב שדעת רבינו דכמו דלעיל כשנתן כל נכסיו וקנה עליהן אמרינן שזכה המקבל משום דשמא יש לו נכסים במקום אחר והוי מתנת ש"מ במקצת שבקנין דאם עמד אינו חוזר ה"נ ההקדש והעניים באמירה זכו כמו במסירה דלהדיוט וכן בהפקר דמפקירו גם לעניים הרי הוא כמסור לידם בפועל דמי ואינו יכול לחזור מספק עכ"ד ועל ההפקר יש לפקפק דהא ברפ"ו דפאה תנן בה"א אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים וכיון שאין ההפקר לעניים בלבד אין כאן זכייה בפועל אף לעניים דאין כאן עניים ידועים תובעין שיאמרו אנן זכינן בהו דדלמא יקדמו עשירים ויזכו ומיהו הרמב"ם בפ"ב מהל' נדרים והעתיקו הטור סימן רי"ג כתב ז"ל ההפקר אע"פ שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו ע"כ: