פלפולא חריפתא על בבא בתרא רפא

א"כ מה הועילו כו' שמא הבנות כו'. קצת קשה דהא ודאי דהועילו שאם ירצו הבנות שיכולין למכור:

ומיהו ביבמות מוכח. ובספרים אחרים כתוב בהאשה ולי נראה דלא הא ולא הא איתא אלא גרסינן בכתובות והיינו דמסיים כדאיתא בכתובות בסוף פרק נערה ולא הוי כפל לשון כיון דבסיומא מוסיף להראות מקום הפרק:

שברשות היתומים נתרבו. אף לאחר שעמדו בדין הואיל ויש עדיין לבנים תפיסת יד ואין הפסד לבנות כו':

משום דמימרא מפורשת היא. דבהדיא קאמר מה שמכרו מכור ש"מ דברשותייהו דבנים קיימי אבל משום דאנסיב ולא בגר דהדרא לבנים לאו מפורש מינה דברשותייהו דבנים קיימי דאיכא למימר דברשות הבנות קיימי אחר שעמדו בדין וכי אנסיב ולא בגר קהדרו לבנים:

פי' הריב"ם. נמצא זה הדין בתוסופות וידוע דהריב"ם הוא מבטלי תוספות ובב"י אה"ע סי' צ"ג העתיק הרמב"ן:

ומסתברא כו' לא ממעט'. ומיהו בירושלמי דלקמן איתא בהדיא דממעטא אך נדחה בכל דבריו כדלקמן:

ע"י הבנים. כדאיפשיטא חדא מינייהו בגמרין לעיל:

כשם שאלמנה כו'. בעיא ופשיט ראויה היא וכו':