פלפולא חריפתא על בבא בתרא רעט

דהה"ג אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני בני סתמא כו'. והאי דנקט הכא בבכורתו לאשמועינן דאע"ג דפריש בהדיא בבכורתו יטול כל בכורתו אם הוא יותר מר' זוז דאינו יכול לגרוע מבכורתו אפילו לר"י בן ברוקה כדנפקא לן לעיל מלא יוכל לבכר. הרשב"ם:

הלכה אין חוששין לבית דין טועין. ולאו כללא הוא דבפרק זה בורר גבי ההיא אודיתא דהוה כתב בה דוכרן פתגמי כו' אמרי' כל כה"ג חוששין לב"ד נוועין וכתבו שם רבינו ואיתא נמי חוששין לב"ד טועין במכילתין בפרק גט פשוט גבי הוא על המחק ועדיו על הנייר והעתקתיו שם:

שמין את המחוברים ללוקח. פי' שלקח מן הבן כ"פ הרשב"ם וכ"כ הטור סימן רנ"ז:

משמע דלכתחלה קאמר רב נחמן דשרי. נ"ל לפרש דלכתחלה היינו כל זמן שלא מיחו ולא פליג אהרשב"ם אלא דלרשב"ם אי עביד ולביש ומכסי מאי דעבד עבד ולכתחלה לא יבזבז ואהא פליג רבינו שמעון וס"ל דאף לכתחלה רשאי והרשות בידו לעשות שכך משמע ליה הא דרב נחמן אבל אם באו שאר אחי ומיחו וקאמרי לא ניחא לן אע"ג דמיליה משתמעין בכך ודאי דיכולין למחות ובכך לא קשיא מדברי רבינו דהכא משמע דס"ל כרבי שמעון דהביאו לאחרונה ובפ"ק דב"ק גבי מה שעל נשיהם כו' כתב דתפילין למחות בגדול אחי ועוד דהא דהתם דברי התוס' הן והביאו הא דהניזקין אלא ודאי הך דהניזקין ליכא למשמנו מינה אלא שהרשות ביד גדול אחי לעשות כן לכתחלה אבל ודאי אם יבואו האחין וימחו בו מחאתן מחאה ואינו רשאי לעשות כן והא דאתו התם בהניזקים הקרובים דהיינו קודם ששמעו להא דא"ל רב נתמן כי היכי דלשתמעון מיליה וכי שמעי לא מיחו דסברא זו היתה טובה בעיניהם וטענו טענה אחרת דאכיל ושתי ולא אמיד וכו': 0הדרן עלך יש נוחלין פרק תשיעי

ואין מזקיקין הבנים להפריש מזון הבנות כו'. וטעמו מדאמרי' בנכסים מועטים מוציאין לבנות עד שיבגרו (לקמן ואי ליכא כדי שיזונו כו' אמר רבא מוציאין וכו') משמע דבנכסים מוציאין אין מוציאין כ"כ ב"י אה"ע סימן קי"ב: