פלפולא חריפתא על בבא בתרא רעה
Pilpula Charifta on Bava Basra 275 (Pilpula Charifta on Bava Batra 275) · פלפולא חריפתא על בבא בתרא · free full Hebrew text
Open in the reader →אלמא הא דר"ל איירי נמי אחר שבאת המתנה לידו. ותמיהא דדלמא לעולם ריש לקיש איירי בקודם שבאת המתנה לידו ואפ"ה פריך שפיר דכיון דאפילו אחר שבאת המתנה לידו הדרא למרה כ"ש קודם שבאת לידו ואין לומר דדייק מדאיצטריך למימר מאי לאו כו' והדרא למרה לוקמה דכל המחזיק בה זכה ואפ"ה תקשה אדר"ל מדברייתא קתני לאחר שבאת לידו דהוי הפקר משמע הא קודם שבאת לידו לא וקשיא לר"ל ומדלא פריך הכי אלמא דריש לקיש נמי באחר שבאת לידו מיירי ומש"ה א"צ לאוקמא דהדרא למרה דתקשה לר"ל הא מלתא ליתא דאי מוקמת לה לברייתא דדבריו קיימים והוי הפקר לא קשיא לר"ל ולא מידי דלא מצית למידק דברייתא דקתני לאתר שבאת לידו דשמעינן מינה דדוקא בכה"ג הוי הפקר הא קודם שבאת לידו לא דדלמא קודם שבאת לידו נמי וברייתא דקתני לאחר שבאת לידו משום דקמ"ל דהני לישני דמבוטל תבטל וכו' סגיין למעבד לה הפקר דהא איכא גרסאות דאינן כלום ורבינו דתופס גירסא זו א"כ לא שמעת מינה למידק הא קודם שבאת לידו דלא הוי הפקר דאדרבה בהני לישני הוי רבותא לאשמועינן דמהני לאחר שבאת לידו וכן נמי מה שמוכיח מהא דפריך התם אלא לת"ק כי אמר אי אפשי כו' אלמא דר"ל איירי נמי בשתק כו' לאו הוכחה היא דכי נמי ר"ל איירי בצווח מעיקרו קודם שבאת לידו אפ"ה פריך שפיר דכיון דאמרת דמצי מפקיר לה קודם שבאת לידו כ"ש לאחר שבאת לידו לכך נראה בעיני דחסורי מיחסרא בדברי רבינו דאחר מלתא דריש לקיש קודם ולא נהירא צריך לגרוס אבל בשתק ולבסוף צווח כיון ששתק לא הוי הפקר וזכה בה בעל כרחו ולא נהירא כו' דהשתא דייק שפיר מדאיצטריך למפרך מאי לאו כו' והדרא למר' לוקמה דבריו קיימין והוו הפקר ואפ"ה תקשה לר"ל דהא לר"ל זכה בה בעל כרחו ולישנא דאי אפשי לא סגי להפקירם וכן מוכיח שפיר מדפריך אלא לת"ק מדאמר אי אפשי בה כו' דשמעת מינה דר"ל בהא דקאמר כל המחזיק זכה בה איירי נמי בשתק ולבסוף צווח דאלת"ה אלא בשתק ולבסוף צווח ס"ל דזכה בעל כרחו לא פריך לת"ק ולא מידי דאדרבה רבן שני כהן זכה בהו בעל כרחו ולא הוו זרים ומ"מ יש לרבינו גירסא אחרת בהך מימרא דכריתות דפריך מינה לר"ל כמו שכתוב לרבינו בגיטין ר"פ השולח ולאותה גירסא ליכא למידק כלל מאותה פירכא דמאותה מימרא:
היינו לפי הממון וכו'. דאזלינן בתר דעת הנותן דכיון דיהיב לחד מינייהו ד' מאה ולחד ג' מאה ולחד מאתים הרי אתברר דעתיה דנותן למשקל בעל ד' מאה חדא ותילתא (פי' חלק אחד ועוד שליש) במאי דשקיל בעל תלת מאה ותרתי במאי דשקל בעל מאתים וכו' ולא דמי להא דפרק מי שהיה נשוי כמ"ש הרי"ף: