פלפולא חריפתא על בבא בתרא רס

ולא מפקינן מיתמי. דכל היכא דלית ליה לשטרא שעת הכושר מקרי בעל השטר מוציא וה"נ היא המוציאה. וכן פי' הר"ש ז"ל כ"כ הר"ן. וראיתי לב"י שכתב בטואה"ע סי' ק"ו וז"ל ובספרי הרי"ף שבידי כתב אחר התיקו הלכך מוקמינן כתובה אחזקתה ועל הבעל להביא ראיה שמחלה ויש לתמוה היאך לא הביא הרא"ש דבריו עכ"ל ויראה לי דבספרי הרי"ף שבידי רבינו הרא"ש לא היה כתוב כן וכן נראה מדהרמב"ם בפ"ו מהל' זכייה פסק גם כן בבריא דאבדה כתובתה והרי דרכו של הרמב"ם לפסוק בכל מקום כהרי"ף ומיהו בפירושו למשניות במסכת פאה פ"ג כתב דדוקא בש"מ וזו הוראה שהיתה לו גיר' ספרי הרי"ף של הב"י וכך היא הגירסא בספרים שלנו ומ"מ הואיל ובתבורו לא פסק כן נראה מזה שגיר' אחרת נזדמנה לו דליתא הכין דבדברי הרי"ף וחבורו בתראה לפירושו לכך העיקר כאותה גירסא דלא גריס ליה והיא היתה גירסת רבינו גם כן:

ה"ג בי עבורי. ואע"ג דברשב"ם העתיק כי נ"ל דגם שם הוא ט"ס שהרי מפרש מקום שמעביר כו' אבל בפי' הנדפס בספר הרי"ף כתוב כי עבורי כמעביר וכן נראה דעת הר"ן גם בכתובות פ"ד דף נ"ג גרסינן בגמרא כי עבורי בכ"ף:

עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם. כלומר בעבור בניהם שהם ענמותם נושאין עונות הרבה. הר"ן:

ושלא יעשה בו דבר כי אם דבר אחד. עיין לקמן בסמוך: