פלפולא חריפתא על בבא בתרא רמב

היתה גובה כתובה מן המלוה. וכן מן הפקדון ויש לתמוה דבפ' האומר בקדושין סי' יד ובפ' אע"פ סי' א מוכיח רבינו דלרבנן דר' מאיר אפילו מיניה אין כתובה נגבית ממטלטלי וההיא דנדרים דמביא לראיה ר' עקיבא היא ובפ' הכותב כתב רבינו דלירושל' דאפי' פטרה אינה גובה דנכסי כל היכא דאיתנהו ברשותא דיתמי איתנהו משמע הא מן הבעל גובה האשה ולכך צריך לפרשו דר"ע דהכא לדבריו דר"ט דס"ל כר"מ הוא דקאמר וליה לא סבירא ליה אלא בכל ענין אינה גובה ממטלטלי אפי' מיניה ומיהו ה"מ בפקדון אבל במלוה י"ל דמקרי קרקע כיון דשעבודו גבי לוה על הקרקעות ג"כ ועוד י"ל במשנה עצמה דמשום ב"ח הוצרך לומר שצריך שבועה אבל משום כתובה לא הוצרך דבלאו הכי אינה נגבית מיניה ממטלטלי:

נ"ל דה"ג לגבות פקדון אע"פ:

קסבר יש לו לבכור כו'. עיין לקמן בסמוך שכתב רבינו ותימה הא פסקינן וכו':

ה"נ הא אותיב רב שיזבי ממתניתין כו'. ולי נראה ליישב דהרי"ף סובר כיון דלא מסיק בתיובתא אלא בקשיא לא אדחו דבריו דאמרי' לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא דה"נ פסק הרי"ף לעיל פרק חזקת גבי א' מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית כו. אמר שמואל ומודה לי אבא כו' וקאי שמואל בקשיא ואפ"ה פסק כמותו ושם כתב הרשב"ם שרבינו חננאל פוסק כמותו ומחלק בין תיובתא לקשיא כי הא דכתבתי וכ"כ רש"י בפ' בן סורר (סנהדרין דף ע"ב) דקשיא לא אדחי ואיכא לשנויי בדוחקא וכן ראיתי לרבינו שכתב החילוק שבין קושיא לתיובתא בפ' תפלת השחר בשם רבינו האי גאון ז"ל. ושוב מצאתי כן להרי"ף בעצמו דמחלק בין קשיא לתיובתא דבקשיא מצינו לפסוק כמותו כ"כ בפרק מי שאחזו גבי ע"מ שתשמשי את אבא ומיהו גם שם כתב רבינו דכיון דקושיא חזקה היא ומתני' לא דייקא כוותיה לית לן לפסוק כמותו אבל מיהת איכא למתמה על רבינו מדהכא דדחה לדרב שיזבי משום דקאי בקשיא ושם בפ' חזקת פסק כשמואל אע"ג דקאי בקשיא וגם על הרשב"ם יש להקשות דהתם דחה לדברי ר"ת וכתב דאין חילוק בין תיובתא לקשיא אלא תיובתא שייכא כי מותיב ממשנה או מברייתא וקשיא שייך כי פריך מאמורא וכאן כתב וז"ל קשיא אבל תיובתא ממש אינה כו' דמצי למימר תני וכו' ע"כ הא קמן דהכא תפס לשטת ר"ח לחלק בין תיובתא לקשיא דבקשיא לא נדחה לגמרי משום דקשיא משמע דאפשר לתרוצי: