פלפולא חריפתא על בבא בתרא רי

דאפי' רבנן דפרק דלעיל. גבי מכר צמד וכו':

כיון דאין הדמים וכו'. ובר"פ הפרה כתב דהרשב"ם נתן ג"כ טעם:

נמצא עליה קורט דם כו'. כלומר הא דאמרי' טרפה היינו נמצא כו'. ולכך צריך בדיקה אבל מצד אחד כשרה וא"צ בדיקה ואם אירע שבדקה ומצא קורט דם אה"נ דטריפה כמבואר בדברי רבינו במקומו:

וידוע דאיהו לא עריב לא קנסינן ליה. כ"כ הרשב"ם דהיינו דאיכא בין דינא לקנסא ובנמוקי יוסף כתב דנ"מ דאי קנסא לא קנסינן ביה בבבל ותו אי קנסא לא ילפינן מיניה לעלמא ע"כ ולי נראה דה"נ נ"מ דאי קנסא לא קנסו בנו אחריו ושוב מצאתי במקצת ספרי נמוקי יוסף שכתוב בהן לא קנסינן ביה בבנו והכי מסתבר להגיה באותן ספרים שכתב בהן בבבל דאי איתא דבבבל לא קנסינן אמאי מייתי להו הרי"ף ורבינו להך מימרא כלל אלא ודאי אף בבבל קנסינן דמלתא דשכיתא ואית ביה חסרון כיס קנסי' בבבל כדאיתא בפ' החובל ויש מי שרצה לומר דנ"מ נמי אי קנסא דמודה בקנס פטור וליתא דלא מיפטר אלא כשמתחייב כלום בהודאתו כדאיתא בפרק שור שנגח ד' וה' והכא לא מתחייב מידי דמאי דמשכח יותר מרובע בלא הודאתו שעירב מחייב לשלומי דאין הלוקח מקבל עליו אלא רובע:

ואחד שכר שעורים כו' מברכים עליהם שהכל. עיין בדברי רבינו בפרק כיצד מברכין סימן י"ב:

כל חמרא דלא דרי כו'. אבל כי דרי על חד תלת הוה חמרא וה"נ ודאי דכי יש בו טעם יין מיירי דאל"ה פשיטא דלא הלכך כיון שיש כאן טעם יין כי נמי הוה תלתא מיא מקרי חמרא:

שנותנים מים על החרצנים. שנעצרו בגלגל וקורה. ועיין לקמן וכן מבואר בב"י טוא"ח סימן ר"ד בשם הרמב"ן והרשב"א: