פתח עינים על זבחים צ

איבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהן קודם וכו'. בעיין לא איפשיטא כמבואר בש"ס והרמב"ם פ"ט דתמידין פסק איזה שירצה יקדים אך רבינו עובדיא בפירושו כתב ונראה דתדיר קודם. וחתרו רבנן בתראי משום יתובי דעתא דרבינו עובדיא איך הוא ז"ל הכריע במילתא דהש"ס אסתפק להו וקאי בספיקא. ואי משום הא ל"ק דכתבו הראשונים דארחא דתלמודא דלא פשיט אלא ממתניתין ומתניתא אך ממימרא דאמוראי לא בעי למפשט מינה. ומשו"ה אי אשכחן הכא סברא או מימרא וכיוצא דמפשיט בעיין לא חשחין אנחנא על דלא פשיט לה תלמודא. דגם הש"ס ידע דאית למפשטה אלא כל דלא משכח משנה או בריתא שתיק. ומעתה יספיק למצוא מהיכא דייק רבינו עובדיא דתדיר קודם: ועיני ראו להרב גדול בדורו הרב המג"ן בספר זבח השלמים סימן כ"ד דף יו"ד דעל מבוכה זו ישב וכתב דמשמע ליה לרבינו עובדיה הכי מסוגיית יומא דף ל"ג דקאמר כפרתה מרובה עדיפא ע"ש באורך ולי ההדיוט יש לדחות ולאו שמה מתיא דיש לחלק בין כפרתה מרובה בכל יום לתדיר כמבואר ותו כבר הרב ז"ל גופיה נרגש דהתם קאמר הש"ס ואי בעית אימא וכו' ואע"ג דהרב נדחק גם בזה. יד הדוחה נטויה כאשר הרואה יראה: וראיתי להרב מרכבת המשנה ח"ג הנדפס מקרוב שכתב פ"ט דתמידין וז"ל תדיר ומקודש כתב הזבח שלמים דבירושלמי פ"ז דיומא דמקודש קודם ודברי[ו] תמוהין והנכון כמ"ש בכ"מ עכ"ל ואגב שטפיה כתב כן דבזבח שלמים לא כתב אלא ההיא דיומא דף ל"ג ולא הזכיר [הרב המג"ן] הירושלמי כלל ואם נאמר דכיוין על דרך הקדש דמייתי הירושלמי גם זה קשה דהוא ירושלמי פ"ז דנזיר מה שהזכיר הרב דרך הקדש והוא לישב דברי רבינו עובדיא דסבר תדיר קודם. ובאמת דברי הרב דרך הקדש תמוהים כאשר העירותי אנכי הצעיר בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ץ' ושם נאמר דגם הרב חזון נחום והרב יד אהרן תמהו עליו. ואם נאמר דהרב מרכבת המשנה כיוין למ"ש הרב מהרח"א בהגהתו לספר בני חיי א"ח סימן כ"ה דשם הזכיר הירושלמי דיומא גם זה אינו מכוון דשם הזכיר מהרח"א הירושלמי דיומא דתדיר קודם דהכי סברי בית הלל וכתב דאי טעמו של הרב הנמקי שסבר תדיר קודם מכח הירושלמי פרק בא לו לא שבקינן תלמודא דידן וכו' ע"ש: ואני בעניי כתבתי שם דט"ס יש בירושלמי דנזיר וצ"ל דב"ש אומרים מקודש קודם כן ר"א סבר תדיר ומקודש מקודש קודם. ודקדקתי בעניותי על הרב פני משה שהגיה דר"א כב"ה דתדיר קודם ע"ש באורך. ומקרוב בא לידי ספר קרבן העדה פירוש סדר נשים וראיתי להרב ז"ל שהגיה בירושלמי פ"ז דנזיר כמו שהגהתי אני הדל. ואגב אשו"ר ברהטי"ם בתוספותיו שהקשה דמאי דוחקיה דירושלמי לאוקומיה ר"א כב"ש הא אפילו כב"ה מצי אתי וכו' ע"ש ולק"מ דר"א תדיר סובר כב"ש וכי אשכחן דאתי כב"ה פריך עלה בירושלמי כמו שהבאתי אני הצעיר על ברכי שם וא"כ אינו דוחק לומר דר"א כב"ש דזה דרכו דסבר כב"ש ודוק: