פתח עינים על זבחים לד.

ר"ל אמר אינו עובר וכו'. הגם דזה דעת ר"ל מ"מ סובר דהקדש יפתח כמקדיש בהמה טמאה כמ"ש בב"ר פרשה ס' משום דאיכא רציחה וכמו שכתבתי בעניותי באורך בספר הקטן ראש דוד פרשת נח. ושם כתבתי דף ז' ריש ע"ב דעל הרוב ר"ל לא ידע מאי דמותיב רב וכו' ע"ש והיינו לפי הגירסא שהיה לפני דגריס בש"ס מתיב רב. ולכך כתבתי לשון זה דעל הרוב לא ידע ר"ל מאי דמותיב רב כיון דרב היה בבבל. אמנם עתה ראיתי בדפוס פפד"מ ואמשטרדם חדש דהגירסא מתיב רבא ורבא היה אחר ר"ל ובודאי ר"ל לא ידע מבריתא זו דמותיב עליה רבא:

תוס' ד"ה אלא כמעביר על דבריו צ"ע וכו'. נראה דכונת התוס' להקשות אמאי לא פשיט בעיא דהתם בכתובות מרישא דהאי בריתא דקתני דהוי מוסיף אלא דק"ק דהו"ל לתוס' לתפוס ולציין בתחילת הבריתא ואחר זמן רב נזדמן לידי ספר צאן קדשים והבין הרב ז"ל שהתוס' מקשים קושית הסתירה מהכא להתם ולכן כתב דאין צ"ע ול"ק מה שהקשו עיין בדבריו ולי ההדיוט נראה דכונתם כמ"ש ועל סגנון דברי הרב צאן קדשים יש להשיב כאשר יראה המעיין. ובמקום אחר כתבתי בזה בס"ד. וכבר רמזתי בענין זה בספרי הקטן ראש דוד פרשת פנחס ע"ש. ובקונטריס פאת הראש אשר בסוף מחזיק ברכה שם פרשת פנחס חלקתי בין זו ובין דין הבא אתרוג בשתי פרוטות ע"ש ועוד יש לחלק כאשר יראה המעיין ודוק כי קצרתי: