פתח עינים על יומא פו:

אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות וכו'. כתב רבינו האר"י זצ"ל שער הגלגולים (מסדר מהר"ש ויטאל זלה"ה) הקדמה כ"א וז"ל דע כי הפשע הוא כאשר האדם יודע את רבו ומכוין למרוד בו להכעיס ואז גורם שהקליפות יקחו כל השפע תמורת הפשע ואינם נותנים ממנו כלל אל התחתונים ישראל. ועון הוא כאשר נעשה ברצונו אך אינו להכעיס רק שאוכל נבילות לתאבון ואז גורם שהקליפות ג"כ יקחו שפע היורד אמנם אחר שלוקחים אותו חוזרים ומורידין מהשפע ההוא שלקחו ונותנין לנו קצת וז"ס הגלות כנודע. ובזה תבין שני מאמרי חז"ל במס' יומא פ' בתרא חד אמר גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות כי זה מדבר בזדון הנקרא פשע שבתחילה גרם שהקליפות היו לקוחים כל השפע כלו לעצמן ועתה ע"י התשובה גרם שהגם שהקליפות יקחו כל השפע עכ"ז חוזרין ומורידין לנו מן השפע ההוא ע"י עצמן אחר שלקחו לעצמן וחד אמר שזדונות נעשות לו כזכיות הוי בעון שאינו חוטא אלא לתאבון כי אז כששב בתשו' גורם שהקליפות לא יקחו מן השפע היורד כלל לעצמן ומנע מהן אפילו השפע שהיו לוקחין לעצמן עכ"ל. והקשה לי חד צורבא מרבנן דדברי רבינו האר"י זצ"ל הפך הש"ס חדא דהוא כתב שני מאמרי חכמים ז"ל חד אמר וחד אמר ובסוגיין מבואר דתרי מימרי ריש לקיש אמרן ואותבינן דידיה אדידיה ומשנינן כאן מאהבה כאן מיראה ולדברי רבינו אין הדבר תלוי במהות התשובה אם מאהבה אם מיראה אלא במהות העבירה. ואיהו מותיב לה ואיהו מפרק לה דרבינו האר"י זצ"ל היה לו גירסא אחרת בש"ס דהתרי מימרי לאו ר"ל אמרן. ומאי דמשני בש"ס כאן מאהבה כאן מיראה הכונה כאן בפשע כאן בעון כי בפשע כל השפע לוקחים החיצונים זה שב מיראה דכיון דהסט"א לוקחת כל השפע יאבד הוא והעולם ומיראתו עושה תשובה. אבל העובר לתיאבון שסט"א אינה לוקחת השפע והא מיהא יש שפע בעולם א"כ ודאי השב הוא מאהבה ודברי הש"ס והאר"י זצ"ל דא ודא חדא היא עכ"ד. וכל זה אינו מחוור חדא דאם אמרו בראשונים דגרסי בש"ס גירסא אחרת שהיא הכל בכ"י על קלף כי דפוס לא ידעו מה הוא. נאמר כן בדברי האר"י החי זצ"ל כי בזמנו כבר נתפשט הדפוס בעולם. ותו דאין צורך לומר דגירסא אחרת הי"ל כלל דמ"ש חד אמר וחד אמר חוזר על המאמרים לא על האומרם ולא רצה לדקדק בזה ולהאריך לומר דתרוייהו מר"ל. ואשר יישב דאהבה ויראה היינו פשע ועון לא נהירא כלל והיא הנחה שובר"ת דאטו לא משכחת שב מאהבה בפושע כי נשאו לבו והכיר בסכלותו ושב בכל לבו. וכן העובר לתאבון דכאו עליו יסורין משכחת לה לשוב מיראה וזה מבואר: ולעוצם הדבר נ"ל שהלשון אינו מדוקדק כל כך אך כונת רבינו ז"ל על מאי דאמרי' לעיל דל"ו מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להן זדונות כשגגות וק' דאמאי משה לא אמר כזכיות וקפסיק ועושין תשובה ומשכחת דיעשו מאהבה ואלו ר"ל קאמר דבששב מאהבה נעשות כזכיות כמסקנת הש"ס ולכן מוקי רבינו האר"י זצ"ל ההיא דמשה רבינו דאיירי בפשע דהוא מרד ואע"ג דקאמר נושא עון ופשע כיון דנקיט פשע אף בשב מאהבה לא משכחת לה כזכיות אלא כשגגות ור"ל איירי בעון. תדע דהרי ר"ל יליף נעשות כשגגות מדכתיב כי כשלת בעונך וא"כ אף בעון קאמר דנעשות כשגגות הפך רבינו האר"י זצ"ל אלא מוכרח תירוץ הש"ס דאיירי מיראה. ומשו"ה הש"ס לא משני כדשני האר"י זצ"ל משום דר"ל אף בנעשות כשגגות בעון איירי. והלשון הכתוב בשער הגלגולים גדולה תשובה שנעשות כשגגות לאו דוקא אלא קאי על ההיא דמשה רבינו גם מה שנראה דתרי מימרי איתנהו פ' בתרא אינו מדוקדק. וכן הר"ב מהר"ם ב"ח בתיה"כ ק"ל מההיא דלעיל ומחלק בין פשע לעון ע"ש ודוק היטב:

משל דמשה ודוד וכו' א' קלקלה וא' אכלה פגי שביעית וכו' פירש"י כך דור המדבר מתו במדבר שהאמינו למרגלים משה [מת] במדבר על שמעו נא המורים אמר יכתב סרחני שלא יאמרו אני קלקלתי כמותם עכ"ל פי' דח"ו יאמרו שקלקל כמותם בחטא אחר ששוה לחטאם דבחטא המרגלים לא אפשר דהא אמרו בבתרא דלא נגזרה גזרה על שבט לוי ולא על משהיה יותר מבן ס' ואיך אפשר דנגזרה גזרת המרגלים על משה רבינו ע"ה אלא כדאמרן והכי מוכח ממאמרם ז"ל במדבר רבה פ' חקת ודברים רבה פ' ואתחנן ובויקרא רבה פ' ל"א כאשר יראה הרואה: והריב"ש בתשו' סי' פ"ז כתב דבאכלה פגי שביעית ליכא מלקות אלא היינו מכת מרדות והרב מהר"י בר דוד בס' הבהיר דברי אמת בקונטריסים דף נ"ו ע"ג כתב ול"נ דמלקות דוקא והך מימרא קאי כר' יהודה דס"ל בפסחים דף מ"ב דכל לאו הבא מכלל עשה דכתיב בראש הפרשה לאמר לוקין עליו והכא הרי כתיב בריש פ' בהר לאמר עכ"ל ומסתייע' מילתיה דרב ז"ל ממאמרם ויקרא רבה פ' ל"א דאמרו שם ר' יהודה מושלו משל למה"ד למלך שגזר כל מי שיגזור ויאכל (מפגי) שביעית וכו' בבקשה ממך תלה הפגין בצוארי וכו' ע"ש הרי דר' יהודה הוא בעל מימרא זו וא"ש כפי דעתו דלוקין בכה"ג אלא דבמאמר הנז' כתוב להחזירה בקמפון וכו' ועמ"ש ביפ"ת וס' חרדים דף נ"ד: