פתח עינים על יומא לה:

לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה וכו' פירוש דהגם דאמרו פ' במה מדליקין דברישא שואלים נשאת ונתת באמונה ואח"ך עסקת בתורה הכא לא קאמר דברישא שואלים לו מפני מה לא עסקת בתורה אלא הכונה בהגיע תור שאלת עסק התורה אומרים לו שאף שהיה עני הי"ל לעסוק כמו הלל הזקן ועמ"ש בתוס' ישנים. ואע"ג דאמרו בריש פרק מצות חליצה יחלץ עני בעניו דניצול מגהינם מ"מ הוא נדון ויש לו עונש אחר הגם דנצול מדינה של גהנם:

כלום עני היית יותר מהלל וכו' פי' והיה לו ללמוד מהלל לפחות לקבוע עתים לתורה ביום ובלילה וכמ"ש הרמב"ם פרק א' דתלמוד תורה דהעני חייב לקבוע עתים לתורה. ואם הלל הזקן היה עושה לפנים משורת הדין לעסוק תדיר בתורה מה יענה אם לא עסק כלל ולא קבע עתים:

כשעלה עמוד השחר וכו' דרכן היה לקבוע מדרש גם בלילי שבת וכתבו התוס' בפסחים דף ק"ט דמנהגם לילך לבית המדרש גם בלילי יום טוב כדמוכח בביצה דף כ"א וע"ש בפירש"י. ונראה דלא היו יושבים כל לילי שבת וי"ט בבית המדרש דהיו צריכים גם כן לילך לביתם אלא דהכא בהאי עובדא דהלל היו אנוסים מפני השלג ולכן ישבו כל הלילה עד שעלה עמוד השחר:

ראוי זה לחלל עליו השבת יש להבין מה החידוש הזה והלא פקוח נפש דוחה שבת. ועוד דכשמצאוהו קודם שפירקוהו וכו' הול"ל ראוי זה לחלל את השבת ואח"ך יאמר פרקוהו וכו' ולא אחר שנעשו כל המעשים. ואפשר דהן אמת דלכל אדם מישראל מותר לחלל שבת. אמנם אפשר דאח"ך זה האדם שחיללו שבת בעבורו יגדיל עונות מאד וטוב לו אם לא חיללו עליו שבת והיה מת. ברם אם הוא צדיק גמור מריש ועד כען לזה מצוה גדולה להצילו. וז"ש אחר שכבר פירקו וכו' ראוי זה לחלל וכו' כלומר זה צדיק גמור חזו גברא שלו ראוי ונאות לחלל עליו השבת דהוא מסר עצמו למיתה בשביל התורה ונתקדש כל גופו ודוק: