פתח עינים על יבמות פא.

ר' יוסי ור"ש אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה. הנה בגיטין דף ס"ה ע"א מוכח דמעשר שני בזמן הזה שהוא מדרבנן אין לו עיקר מן התורה מקרי. והרב פני יהושע בשיטתו שם תמה על זה דמעשר אית ליה עיקר מן התורה. ונדחק הרב ז"ל לישב הסוגיא דודאי יש לו עיקר מן התורה אמנם איירי התם לענין זוכה לעצמו דבזה הוי כעין דאוריתא וכו' ע"ש באורך. אמנם מדברי הריטב"א בחידושיו שם שכתב אמאי דמשני התם בעציץ שאינו נקוב דרבנן וז"ל והא דפריק בעציץ שאינו נקוב דרבנן ולא פריק במעשר שני דרבנן כגון מעשר ב' דירקות ואילנות משום דההוא אית ליה עיקר מן התורה אבל בעציץ שאינו נקוב אין לו עיקר מן התורה כלל עכ"ל מוכח דכולא סוגיא בההוא כללא דהיינו עיקר מן התורה אזלא וממילא דכי משני במעשר בזה"ז דרבנן היינו דסבר תלמודא דכיון דהשתא ליכא מידי דאוריתא מקרי מעשר אין לו עיקר מן התורה. וכן ראיתי להרב יד אהרן א"ח סי' תפ"ו עלה ונסתפק אי מרור בזה"ז מיקרי עיקרו מן התורה והדר פשטה מסוגית גיטין הנז' דמוכח מינה דמעשר בזה"ז אין עיקרו מן התורה מקרי וה"ה למרור עש"ב: ולפום ריהטא אפשר להביא ראיה ממאי דאמרינן בסוגיין ואפרש שיחותי כי הנה אמרו בעירובין דף ל"ו דלר' יוסי הואיל ויש לטומאה עיקר מדאורייתא מחמיר בספיקא ופירש"י הואיל ויש לה עיקר מן התורה דיש טומאה מן התורה ויש להחמיר בספק טבילתה להכי אחמור רבנן אף בספק טבילת טומאה דרבנן דלא ליתי לזלזולי בס' טומאה דאוריתא עכ"ל: והרי שנינו במשנתינו דר' יוסי ור"ש אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה. ואתמר עלה בסוגיין אר"ל מאכילה בתרומה בזה"ז דרבנן ואין מאכילה בזמן הבית ואפי' בתרומה דרבנן דילמא אתי להאכילה בתרומה דאוריתא ואי אמרת דתרומה ומעשר בזה"ז דהוו דרבנן יש להם עיקר מן התורה מיקרו א"כ איך ר' יוסי סבר דמאכילה בתרומה בזה"ז דרבנן הא ר' יוסי סבר דמחמרינן בספיקא דרבנן במידי דיש בו עיקר מן התורה כדאמרינן בסוגית ערובין וה"נ הול"ל באנדרוגינוס שהוא ספק דאין מאכילה בתרומה בזה"ז דרבנן דיש לו עיקר מן התורה אלא משמע לכאורה דתרומה ומעשר בזה"ז כיון דהשתא ליכא מידי מדאוריתא אין להם עיקר מן התורה מקרו. וכן ראיתי להרב החסיד המפורסם בארעא דרבנן אות תי"ד דמייתי סוגית גטין הנז' וכתב דסבר הש"ס דכיון דבזה"ז אין חייב בשום מעשר לא מיקרי דבר שיש לו עיקר מן התורה. והזכיר סוגיא זו דיבמות וק' על הרב הנז' שהוא עצמו כתב בהקדמתו לס' ארעא דרבנן הנז' הן בעודנו מקשה ורמי על הרב משנה למלך פ"ד דבכורות דתרומה בזה"ז יש לו עיקר מן התורה מיקרי ע"ש באורך. והוא הפך מ"ש באות תי"ד מהספר כמדובר: שוב ראיתי לגדול הדור הרב מהר"י בכר דוד בספרו הנדפס חדש ממש דברי אמת בקונטריסים סוף דף פ"ט שהשיג עמ"ש בהקדמת ארעא דרבנן ע"ש אך לא זכר דמר ניהו אזיל בתר איפכא באות תי"ד כאמור. והראיה שהבאתי מסוגיין יש לדחות כמבואר: ואתה תחזה למרן בית יוסף י"ד סוף סי' שכ"ב וריש סי' שכ"ג ולהרב ב"ח שם ריש סי' שכ"ג שכתב דחלת האור אף בזה"ז דלדעת הרמב"ם היא מדרבנן מיקריא עיקרה מן התורה ועיין בחידושי הרב מהרימ"ט בקדושין על דף ס"ט ד"ה דמעיקרא אכול ועיין מ"ש הרב כהונת עולם דף קע"ג מ"ש משם הרב מש"ל ועמ"ש הר' שער המלך ה' מקואות דף ע"ג ע"א וצריך להתישב בדבר: