פתח עינים על יבמות ס

תניא וכן היה רשב"י אומר קברי גוים אינם מטמאים וכו' ראיתי להגאון מהר"ר שאול נר"ו בספר בנין אריאל פ' מטות שהחליט דהא דתניא וכן היה רשב"י וכו' קאי אמימרא דלעיל דרשב"י גיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה ועלה קתני וכן היה רשב"י אומר קברי גוים וכו' וכתב שיש להפליא מה ענין שתי מימרות אלו וישב ודרש לקשור ולשנות. גם הגאון הרב פנים מאירות בספרו הנחמד כתנות אור פ' מטות על מבוכה זו ישב ופירש לפי דרכו. והמעיין יראה דממשכני אנפשייהו ובנו מצודים על יסוד שאינו בריא. ומי הגיד להם דשני המימרות בדיבור אחד נאמרו. הרי מאחר דהש"ס קאמר תניא וכן היה רשב"י אומר קברי גוים משמע קצת דאינו סיום הבריתא דלעיל דאי הוה סיום הבריתא דלעיל לא הוה קאמר תניא פעם אחרת דהכי ארחיה דהש"ס דאע"ג דשקיל וטרי הש"ס באמצע הבריתא אח"ך חוזר הש"ס ומביא שאר הבריתא ולא קאמר תניא כידוע. ומדקאמר תניא וכן היה רשב"י מוכח דלא קאי אדלעיל. ואנחנו לא נדע תנא היכא קאי דקאמר וכן: ורגע אדבר בישוב הרב בנין אריאל שכתב דמלימוד רשב"י דגיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה מדכתיב החיו לכם ופנחס בהדייהו מוכח דנתכהן פנחס ויקשה דאיך הרג בלעם לפי חרב והלא היה כהן ולנפש לא יטמא והתירוץ לזה דקברי גויים אינם מטמאים באהל וה"ה במגע ובמשא כדעת ס' יראים זהו תורף דבריו בקצור נמרץ ויש להשיב דהיסוד דפנחס עצמו הרג לבלעם יש להרהר עליו חדא דאפי' תימא דהוא הרגו לא תקשי דאיך נטמא דאפשר לומר דשוינהו גוססים ע"ד מ"ש גבי שמשון. ותו דפ' חלק (סנהדרין דף ק"ו ע"ב) דאמר ההוא צדוקי דחזי בפנקס בר ל"ג שנין בלעם חגירא כד קטליה פנחס פירש"י דאפי' קטליה אחר כל המלחמה נקראת על שם פנחס ע"ש. ותו דאמרו בזהר הקדוש פ' בלק דף קצ"ד ע"ב דפנחס אמר לצליה תא וקטליה אלמא צליה הרגו ולא פנחס והם דברי ר' שמעון כמבואר שם בתחילת הענין ובסופו ומ"ש לעיל א"ל ר"ש צ"ל אמר ר"ש ומאחר שכן נפל היסוד: ותו אשר בנה על יסוד סברת רבינו אליעזר ממיץ בס' יראים כבר נרגש הרב נר"ו וכתב ואע"ג דהפוסקים לית להו הא דהר"א ממיץ אין תימה אם רשב"י יסבור כמותו כיון דבדין הגיורת פחותה מבת ג' אין הלכה כר"ש י"ל דלר"ש הא בהא תליא אבל לדידן לאו [הא] בהא תליא עכ"ל ויש להשיב דהפוסקים דפליגי על רבינו אליעזר ממיץ הוא שסוברים דר"ש לא התיר אלא אהל לבד כמבואר ולדעת הפוסקים נסתרה דרכו. [גם בדרך הרב כתנות אור יראה המעיין שיש לדקדק בדבריו לא ע"ט האסף]: ודע דבהגהות מיימוניות פ"ג דאבל הביא סברת מהר"א ממיץ בס' יראים וכתב דמסוגיין משמע כהרמב"ם דמטמו במגע וכו' ע"ש והרואה בס' יראים סי' שי"א דתחילת דבריו כתב דבמגע ומשא יש אוסרין וראיתן מפ' הבא על יבמתו נהי דמעטינהו קרא להתיר וכו' ושוב הביא ראיות להתיר ע"ש וגאון עוזנו הרב משנה למלך שם פ"ג דאבל כתב ואני תמיה על ההגהות שהכריחו כסברת רבינו מההיא דפ' הבע"י וכי יעלה על הדעת דבעל ס' יראים דנודע שמו דרב גדול ומוסמך היה נעלם ממנו סוגיא זו עכ"ל ויש להרגיש דהו"ל למימר דהרא"ם בס' יראים עלה קאי וכתב דיש אוסרין מכח שמעתין כאמור והרב ז"ל הזכיר דברי ס' יראים לקמן: והרב פנים מאירות ח"ב סי' י"ד וסוף סי' קנ"ב כתב דס' יראים תפס כשנויא קמא דשמעתין דמשני בסמוך מקמי שנויא דרבינא ותפס שינויא דתלמודא לעיקר עש"ב וקצת יש להרגיש דאם זה כונת ס' יראים אחר מה שכתב דהאוסרין תלו זייניהו בהא קודם דיביא ראיות אחרות הול"ל דנקטינן כסתמא דתלמודא דלא כרבינא ומדלא העלה דבר זה על שפתיו מוכח דאין זה טעמו ועמ"ש הרב מש"ל משום יתובי דעתא דעת עליון הרב ס' יראים ע"ש באורך: אחר זמן רב בא לידי ס' עיר בנימין ומידי עוברי ראיתי שבמאמר זה דרך דרך הרב בנין אריאל אך בחלקו' שבמקום מ"ש הרב בנין אריאל ממה שהרג בלעם. הרב עיר בנימין הנז' נטה לצד שפנחס זה אליהו ואיך נגע בבן הצרפית ועוד הוסיף דברים ע"ש באורך ועיניך תחזינה חולשת הדברי' ואין להאריך. ומדבריו למדתי דרבינו בחיי קאי בשיטת הר"א ממיץ כי בפ' פנחס כתב דאליהו נשתטח על בן הצרפי' שהיה בן גויה מטעם קברי גוים ע"ש ולפי הרשום בדעתי נראה שבדברי רבינו בחיי אינו עולה יפה ישוב הרב מש"ל להרא"ם ופנא"י לא הי"ל לחזור על הדברים: