פתח עינים על יבמות מה.

מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל מהו וכו' ע"ס הסוגיא. הנה הרמב"ם פ"ד דאישות פסק דמי שחציו עבד וחב"ח שקידש ס' מקודשת והוא בעיא דלא איפשיטא פ' השולח ופסק לחומרא וכ"כ הרא"ש שם והר"ן פ"ק דקדושין: ויש לחקור לפום ריהטא דהגם דבתלמודא דידן לא איפשיטא הרי אמרו בירושלמי פ"ח דפסחים רבי חייא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש אשה אין חוששין לקדושיו ודכוותא גרש אין חוששין לגרושיו שמואל אמר חוששין לגרושיו. אתיא דשמואל כר' יהודה דתנינן תמן גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין. וידוע דהלכה כר' יוחנן אפי' כנגד רב דהלכה כוותיה באסורין לגביה דשמואל וכ"ש דר' חייא קאי כוותיה. ותו דאוקמינן לשמואל כרבי יהודה דפ' הנחנקין והתם קי"ל כרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ט דגניבה: והשתא כיון דלפום סוגיא דירושלמי אין חוששין לקדושיו לר' חייא משם ר' יוחנן הו"ל לפוסקי' ז"ל לפסוק הכי דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי משום ספיקא דבבלי וכמ"ש הר"ן פ"ק דקדושין גבי בעיית בנו והוא רבו לדעת ר"ח והרמב"ם דלא איפשיטא בתלמודין דשבקי' ספיקין ונקטינן כפשיטותא דהירושלמי ע"ש והכא נמי הו"ל לפסוק כר' יוחנן דירושלמי: והנה בירושלמי פ' השולח אמרו קדש אשה ביום של רבו אין חוששין לקדושיו ביום של עצמו חוששין לקדושיו ולא כן א"ר יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קדש אשה אין חוששין לקדושיו דכוותה גרש אשה אין חוששין לגרושיו. וכתב הרב שדה יהושע וז"ל ולא כן אמר וכו' וכן הלכה דאסורין לא אמרינן לחצאין אלא זכיית ממון בלבך עכ"ל וכפי זה נמצא דסתמא דתלמודא דבני מערבא נקיט להלכה הא דרבי יוחנן ודחי מ"ש דביום של עצמו חוששין לקדושין דבאיסורא לא אמרינן לחצאין וכמו שכתב הרב שדה יהושע ז"ל והדרן לחקירתנו דהו"ל לפוסקים לפסוק כירושלמי דאין חוששין לקדושיו כמדובר: ונראה דטעם הפוסקי' שפסקו דחוששין לקדושיו והיא ספק מקודשת היינו מכח האי סוגיא דילן דאמרינן דאותיב רב יוסף מדא"ר יהודה מי שחציו עבד וחציו ב"ח הבא על בת ישראל אותו הולד אין לו תקנה וכו' אלא כי אתמר דרב יהודה כגון שבא על אשת איש וכו' ומכח סוגיין סברי התוס' והרשב"א דמי שחציו עבד שקידש בת ישראל קדושיו קדושין כמבואר בחידושי הרשב"א פ' השולח. אלא דהרמב"ם וסייעתיה סברי דהויא ספק מקודשת ומשום דקדושיו ספק אין לולד תקנה דהוא ספק ממזר והיינו דרב יהודה דסוגיין וכמו שביאר לדעת הר"מ הרב פר"ח בחידושי גיטין בספר מים חיים ע"ש. ומאחר עלות כן נמצא דמכח מימרת רב יהודה דסוגיין דאמר דמי שח"ע הבא על א"א אין לולד תקנה מוכרח דלפחות הוא ספק קדושין כשקדש מי שה"ע. ואמטו להכי לא חשחין אנחנא על מאי דאתמר בירושלמי כיון דמתלמודא דידן בסוגיין מוכח דלפחות הויא ס' מקודשת כמבואר: וכל זה שכתבנו הוא לפי מה שפירש הרב שדה יהושע בירושלמי דפ' השולח. ואולם חזינא לגאון הרב משנה למלך פ"ב דקרבן פסח דין י"ג שהביא הירוש' דפסחים וכתב וז"ל ולא ידעתי מהו דכיון דקדושין לא תפסי גרושין היכי משכחת לה ונ"ל כגון שקדש חציה שפחה וחב"ח וכו' אבל מן הירושלמי דפ' השולח אינו נראה כן אלא דס"ל לירושלמי כסברא דדחי גמרא דידן דקאמר קדש ביום של רבו אין קדושין תופסין בה ביום שלו הרי הקדושין תופסין עכ"ל והדבר ברור דכונת הרב ז"ל לפרש מ"ש רבי יוחנן קדש אין חוששין לקדושיו ביום של רבו ודכוותה אם גרש (איום) [ביום] של רבו מה שקדש ביום של עצמו אין לחוש לגרושיו ואתיא הא דרבי יוחנן כמ"ש פ' השולח בירושלמי קדש ביום של רבו אין חוששין לקדושיו ביום של עצמו חוששין לקדושיו. ויש להרגיש על הרב קרבן העדה פי' ירושלמי דפסחים שהביא דברי הרב מש"ל וכתב דקושיתו קושיא וצ"ל כמו שפירש הוא בקונטריס ע"ש דפירש פירוש זה עצמו שכתבנו. וזה עצמו כונת הרב מש"ל וכן פירש בס' פני משה פי' ירושלמי דנשים פ' השולח ושם מבואר מאי דאתמר התם בירושלמי ולא כן א"ר חייא וכו' ע"ש. ונראין הדברים שזו כונת הירושלמי ולא כמו שפירש הרב שדה יהושע כאשר למראה עיניו ישפוט בצדק המעיין. וממילא רווחא דלק"מ על הפוסקים דלא קי"ל כירושלמי דאתי כסברא דדחי הש"ס דידן פ' השולח ודוק: