פתח עינים על יבמות כא.

תוס' ומותר באשת חמיו ירושלמי אשת אחיו אסורה משום מראית העין וכו' בתוספי הרא"ש למכילתין שנדפסו מקרוב יש טעות דמוכח ופשוט. ומ"ש דהא דוד נשא רצפה וכו' כבר ביארו מהרש"ל בים של שלמה סי' ה'. אבל הרב כנה"ג סוף א"ח בהגהותיו להר"מ ה' מלכים פ"ד צדד בזה כמה צדדים והביא דברי מהרש"ל הנז' שכת' כן בביאורי סמ"ג ושקיל וטרי עלה ע"ש ומ"ש לעיל פ"ג ומ"ש התו' ומעשה בפרובינציא באחד שהיה טבחו טבוח וכו' היינו שכבר קדש והיה טבחו טבוח לישא ואפסדיה ר"ת לסעודתיה והצריכו לגרשה כמבואר בחידושי הריטב"א והביא דבריו הרב הנמקי וכ"כ הרשב"א בחידושיו ולשון המרדכי שכתב דהיה טבחו טבוח לקדש וכו' לאו דוקא וכמ"ש הרב צמח צדק בתשובותיו סי' מ': אמנם מ"ש שם הרב צמח צדק דדעת מרן בש"ע דנטה לאסור ולהחמיר שכתב דעת האוסרין באחרונה משמע שדעתו נוטה להחמיר ע"ש עמו הסליחה דמרן בש"ע כתב בסתם דמותרת ושוב כתב ויש מי שאוסר. ובכי הא הדבר פשוט ומבורר דפוסק כמו שסתם וכן כתב הרב בית חדש שהוא רבו של הרב צמח צדק בסוף פסק הנהגת אסור והתר דמ"ש מרן בסתם הוא העקר לדעתו ואשר כתב דיש חולק הוא טפל ע"ש וכבר מפורש זה בדברי הגאון הרמ"ע בתשובותיו סי' צ"ז שהיה בדורו של מרן וכ"כ כמה אחרונים כידוע. ושוב ראיתי שהעיר בזה הרב יד אהרן בח"ב הנדפס מחדש: ועתה נדפס ס' שו"ת נודע ביהודה לאחד המיוחד הגאון מהר"ר יחזקאל נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פראג ובא"ה סי' כ"ו ראיתי שנתעצם מאד בדברי התוס' הללו שכתבו ואע"ג דשמעתין שרי להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"ך אסרום ותמה על זה מאד וכמעט שהיה דוחה דברי התוס' והרא"ש לולי כי כשל כחו דהרי מריה דהאי בירושלמי הוא ר' חנינא שהיה תלמידו של רבינו הקדוש. ובשמעתין דף זה עצמו מקשה רבא על ר"י בר שילא והרי חמותו ערוה אשת חמיו מותרת ורבא כמה דורות אחר ר' חנינא וא"כ איך כתבו התוס' דהירושלמי דאסר היינו שנגזר אחר כן ותלמודין מיירי קוךם ונהפוך הוא ואין לומר דר"י בר שילא כללא כייל על השניות וע"ז שפיר מקשה רבא מאשת חמיו דקתני בריתא דמותרת זה אינו שהתוס' עצמם כתבו שם דבהני גזרו בתר הכי וקים ליה בהנהו דשרו והאריך בזה ע"ש באורך ואפשר לישב דמאי דגזרו בתר הכי היינו משום שניות וקים ליה דהנהו שרו משום לתא דשניות והיינו דפריך אכלליה דר"י בר שילא. אבל כבר ידע רבא דאסרו מפני מראית העין והיינו מ"ש בירושלמי ומאי דאותביה היינו על כלליה בשניות דמאי דגזור קמאי ובתראי היינו משום שניות. ובחפשי באמתחות ספרי דבי רב חדשים מקרוב ראיתי להרב קרבן נתנאל שכתב על דברי הרא"ש וז"ל ושמא אח"ך אסרו היינו מפני מראית העין אבל בשמעתין לא קאמר אלא דאינו אסור משום אסור מצוה לחוד עכ"ל ונראה דכיוין למה שכתבנו לעקור תמיהת הרב הנז'. הגם הלום ראיתי בס' קרבן העדה פי' לירושלמי נשים שבא לידי מחדש שכתב בהדיא בתוספותיו וז"ל ובסמוך מסיק דאשת חמיו אסורה מפני מראית העין ובבריתא דתני מותר באשת חמיו היינו מטעם שניה. ונפקא מינה אי עבר ונשאה משום שניה יוציא ומשום מראית העין בדיעבד יקיים וכו' ובבלי דפריך מאשת חמיו היינו אהא דקאמר התם כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו משום שניות ודאי שפיר קשיא מבריתא דלא גזרו משום שניות עכ"ל וק"ק מ"ש דמשום מראית העין יקיים דהרי ר"ת אחר שקדש וטבח טבחו אפסדיה וגירשה. ועיין מ"ש הרב צמח צדק: אמנם ראיתי למהרש"ל בים של שלמה שפירש בדברי התוס' והרא"ש שכתבו שמא אח"ך אסרום דכונתם דשמא אחר התלמוד אסרו הגאונים וכתב שסברתם ישרה דא"א שר"ת וה"ג יחלקו על התלמוד אם לא שנאסר במנין והביא מ"ש התוס' והרא"ש דבסוף פ' משוח מלחמה וכו' ופירשו יפה לפי דרכו עש"ב ותימא על הרב נודע ביהודה שהרעיש העולם ולא ראה דברי מהרש"ל והזכירו הוא בריש דבריו. דלפי דברי מהרש"ל אזדו להו כל קושיותיו כמבואר למעיין בתשובתו הנז':