פתח עינים על תענית ב

נאמר בשני ונסכיהם וכו' מכאן רמז לנסוך המים מן התורה. שאלוני מ"ש בזהר הקדוש ח"ג בתוספתא דף נ"ד ע"ב וז"ל בוז יומא תנינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה בסוכות דבהון הוו מנסכי מים ויין וכו' וכלשון הזה הוא בר"מ דף רנ"ו ע"א ובזהר דף רנ"ו ע"א אמרו מים דילהון אתפליגו ביומין בו"ז אשתארו שאר יומין וכו' ע"ש ומשמע דהנסוך היה ביומין בו"ז דוקא וזה דבר קשה דהתנן סוכה ונסוך המים שבעה. ואני בעניי אמרתי דכונת הזהר הוא דוקא על הרמז שנרמז הנסוך ביומין בו"ז ואשתארו חר"ש שלא נרמז בהם. אבל לענין נסוך המים גם הזהר מודה דהיה שבעה. איברא דאחר זה ראיתי מ"ש בלקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל על פסוק שרים רדפוני חנם והלשון ההוא קשה דמשמעותו נראה בהדיא שלא היה נסוך בימי חר"ש והוא תמוה: ואחר זמן רב זכיתי וראיתי בספר הכונות ישן שבו הגהות רבני המערב מהר"א אזולאי זלה"ה מעיר מארוויקוס ותלמידיו ומהר"י מאראג"י זלה"ה ושם בס' הכונות כתוב פי' פסוק שרים רדפוני חנם וכתוב בהגהה וז"ל נראה שר"ל שלא נרמז בפסוקים נסוך המים אלא ביום בו"ז שהרי כל שבעה היו מנסכין ומשנה שלימה סוכה ונסוך המים שבעה עכ"ל. ובלשון ס' הכונות בפי' שרים רדפוני שכתוב וימי גד"ה לא היה נסוך המים וכו' הגיה שצ"ל וימי גד"ה לא נרמז נסוך המים שאם היה נרמז נסוך המים גם כן באלו הימים לא היו יכולים להרע אלינו וכו' ע"ש והנאני: