פתח עינים על סוטה כב.

בתולה צליינית בתוס' הביאו הירושלמי ופירשו בו ב' פירושים. ובס' פני משה בפירושו קיצר בדבריו ולא ביאר שהתעניות סיבה וכו' והרכיב שני הפירושים ולא זכר דברי התוס' הללו עיין בספרו ועיניך תחזינה מישרים .

ההיא אלמנה דהות בי כנישתא בשביבותה כל יומא הוה אתיא ומצלא בי מדרשי' דרבי יוחנן וכו' יש להרגיש במאי דקאמרה ולא שכר פסיעות יש לי דמשמע דהוה עבדא ע"מ לקבל פרס ואין זה מן המובחר. ותו דאמר רבי יוחנן למדנו קבול שכר מאלמנה דמשמע דמאן דעביד לקבולה אגרא היתה כאלמנה שפיר עביד. ותו לימוד בעי והלא מלתא כדנא פשוטה לפניה דאין הקב"ה מקפח שכר אפילו שיחה נאה: ואפשר בהקדים מ"ש הגאון מהר"ר צבי בתשובותיו סי' ק"ו דמקשה ורמי על תשובת הרדב"ז בראשונות סי' י"ג בשר אחד מימר אמר הן חבוש מתיר יום לשנה וזו הלכה העלה הרב ז"ל דיומא קמא יציאתו הנאה לו לקיי' המצוה קמא דמטא לידיה ואין מעבירין על המצות. והרב מהר"ץ הנז' דרך קשתו ושקיל וטרי ומסיק כדברי הרדב"ז ומייתי תלמודא בידיה אותה שאמרו פ"ק דמשקין פלס מעגל וכו' וכתיב ארח חיים פן תפלס כאן במצוה דא"א לעשותה דמצוה הבאה יעשה בין גדולה בין קטנה ומה שפסק הרב תרומת הדשן סי' ל"ה דאשרי המחכה הוא יברך ברכת הלבנה באפוקי שבתא ל"ק דהתם המצוה ההיא נעשית באופן יותר משובח לכן יחכה לקיימה על צד היותר טוב. וההיא דתמידין ומוספין דמנחות דף מ"ט דבעי הי קדימי מוספין דהאידנא או תמידין למחר כחדא מצוה חשיבי זהו תורף קיצור דבריו ז"ל עיין בספרו באורך וברוחב: אמור מעתה זו האלמנה דהוה בי כנישתא בשביבותה השיגה רבי יוחנן דהוה לה למיזל בי כנישתא דסמיך משום דאין מעבירין על המצות וההוא דפגע ברישא איבעי לה למעבד וכההיא דאורח חיים פן תפלס. ואמרה האשה ולא שכר פסיעות יש כלומר דהמצוה היא עצמה ואני עושה אותה באופן היותר נאות וכדברי הרב תה"ד הנז' ואין מעבירין היינו במצות חלוקות ולא שהיא היתה עושה ע"מ לקבל פרס רק אצטריכא לה שעתה כל שישנו בנותן טעם דלא שייך אין מעבירין במצוה אחת שאם ימתין לעשותה יעשנה בדרך מובחר וז"ש למדנו קבול שכר מאלמנה כלומר חידוש גדול למדנו לעשות המצוה בשלם שבפנים ואין לחוש להמתנה ולאו דוקא כפשטו קבול שכר אלא דעד עתה לא ס"ד לתת לב לשכר כי צריך לעבוד להקב"ה שלא ע"מ לקבל פרס כלל אמנם עתה בפרק אלמנה שיש לחשוב בקבול שכר לא ע"מ לקבל ח"ו רק דמשם נתבונן לעשות המצוה באופן היותר טוב כאשר זאת האשה צעדה עלי שור כי ראתה שיש שכר פסיעות ועד פה באה: ועוד אפשר לומר במ"ש הרמב"ם פ"ח מתפלה בית המדרש גדול מבית הכנסת וחכמים גדולים אף שהיה בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללים אלא במקום שהיו עוסקים בתורה. וא"כ אפשר שדעת האשה הזו לבא למדרשו של ר' יוחנן משום דבית המדרש גדול כמ"ש דר' אמי ור' אסי הוו להו תליסר בי כנישתא ולא הוו מצלו אלא היכא דהוו גרסי וכמ"ש הרמב"ם. אמנם דעת ר' יוחנן דזהו לת"ח אמנם לע"ה וכל- שכן לנשים בי כנישתא עדיף דברוב עם הדרת מלך וכמ"ש רבינו יונה למ"ד דרבי אמי ור' אסי עשרה מכנפי להו בהא קמ"ל דאע"ג דבבית הכנסת מתקבצים עם רב היכא דגריס בעשרה עדיף וסבר ר' יוחנן דדין זה לת"ח אבל להמון העם בית הכנסת עדיף דברוב עם הדרת מלך. וזה שאמר ר' יוחנן לא בית הכנסת בשביבותך כלומר דאיכא ברוב עם ולדידך עדיף מבה"מ מ"ט אתיא להכא. וכבר האשה הבינה מאי דמחוי לה במחוג. ולזה אמרה בלשון תמיהא ולא שכר פסיעות יש לי כלומר אפילו לשיטתך דבית הכנסת עדיף לי אכתי איכא טיבותא אחריתי דשכר פסיעות והן לו יהי דהא דבית המדר' גדול דוקא לת"ח בהצטרף שכר פסיעות גם לע"ה בה"מ גדול ורבי יוחנן קלסה. [ובפ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ז) אמרו שם ורבי יוחנן לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש ע"ש]: