פתח עינים על שבת קנב.

מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל וכו' עיין מ"ש הרב ישרש יעקב בזה ומ"ש אני בעניי על דבריו של גדול בקונטריס שמחת הרגל רות דף נ"א ע"א בס"ד:

רב כהנא וכו' נגיד ואתנח אמר ש"מ בטיל חמדיה דרב. לכאורה יש לדקדק דרב איש האלהים קדוש אמאי אתנח והרב עיון יעקב פירש שאינו יכול לקיים ולערב אל תנח ידך. ואפשר להוסיף ביאור כי מצוה זו לקיימה כתקנה בקדושה עליונה ליחד הדודים למעלה אין שיעור לגדולתה והוא בקדושתו העצומה לעשות כוני"ם היה בונה בשמים מעלותיו. וכן להרחיק כל הרהור וכיוצא מסדר קדושה הן בעוד כחו במתניו איכו השתא כי הן מחסור כמה מצות וענפיהן נגיד ואתנח על ביטולם:

אמר רב כהנא מאי דכתיב כי הוא אמר ויהי זו אשה וכו' אפשר לומר במה שביאר הרב פרשת דרכים שהוראת ומבחן הזווג אם הוא הגון וראוי הן הן הבנים שאם הבנים הגונים זרע ברך ה' ממילא נודע שהזווג היה הגון נאה ויאה ואין בו שמץ פסול והאריך הרב בזה עלי בא"ר כמה כתובים ומאמרי רז"ל. וזהו שרמז כי הוא אמר ויהי זו אשה כי מה' יצא הדבר לזווג זיווגים בת פ' לפ'. ומאן מוכח כי מאת ה' היתה זאת והזווג מתוקן ומקובל דעדיין אפשר דזווג זה לפי מעשיו כי מ"ש בש"ס לחלק בין זווג ראשון לשני רבינו האר"י זצ"ל פירשו על הגלגולים. וזמנין דמשכחת דעונותיו היו מבדילים [שלא] לקחת זיווגו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. וא"כ מי יימר כי הוא אמר ויהי זו אשה והיא זיווגו והוא מאת ה' לז"א הוא ציוה ויעמוד אלו הבנים כי מהבנים ניכר והוא מופת על הזווג דכיון דהבנים נטעי נעמנים בני עליה זרעא מעליא משם ראיה כי מאת ה' היה: ואני שמעתי באומרים בחלוקת כי הוא אמר ויהי זו אשה במ"ש פ"ג דסוטה איש ואשה זכו י"ה ביניהם לא זכו אש אוכלתן והיינו דדריש כי הוא אמר ויהי זו אשה כי בתיבת ויהי שם נרמז שתי החלוקות לטיבותא או לריעותא ו"י אם לא זכו. ה"י אם זכו י"ה ביניהם. וז"ש זו אשה כי בפסוק רמוז אשה רעה וטובה:

כי הוא אמר ויהי זו אשה וכו' עמ"ש בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף מ"ז ע"ד בס"ד:

תנא אשה חמת מלא וכו' אפשר לפרש בהקדים מ"ש הרב מהרח"ו ז"ל בדרשותיו כ"י פ' תזריע כי בחטא אדה"ר נתערבו טוב ורע וענינו שנדבק בס"מ ונחש זכר ונקבה. אמנם אדם להיותו זכר לא שלט בו הקליפה כל כך רק בבחינת הערלה וכמשז"ל אדם מושך בערלתו היה ובהמולו בשר ערלתו מתרחקת ממנו הקליפה אבל חוה להיותה נקבה כי שם עיקר אחיזת הקליפה כנודע הטיל בה הנחש זוהמא גמורה ונתדבק בה דבוק גמור ולכן תנוקת מטמאה בועלה בקטנותה ובכל ירח ימים מתדבקת בה הזוהמא כדמיון הירח שבכל שלשים יום יש בו מילוי וחסרון ולכן בלדתה בת וטמאה שבועיים כנדה אחת לה ואחת לבת הנולדה שגם עליה תעבור קוץ התרעלה טומאת נדה החמורה. אמנם אדה"ר לא היה חטאו כל כך והזוהמא בערלה ובאשר יכרות הערלה טהור ולכן וטמאה שבעת הימים בעבורה שילדה אבל הבן ביום הח' ימול בשר ערלתו זהו תורף דבריו ז"ל והוא האריך בזה הרבה. וז"ש אשה חמת מלא צואה רמז לצואת וזוהמת הנחש אשר בה נתדבקה דבוק גמור. והראיה על זה ופיה מלא דם שיש לה נדה וזיבה שכל זה מזוהמא ההיא וכמ"ש הרב מהרח"ו זצ"ל שם באורך וזה יורה היות הזוהמא דבוקה בה. ומדוקדק עוד במה שהוסיף לבאר הרב מהרח"ו זצ"ל פרשת בראשית כי חוה נכנסה הזוהמא בתוכה והאדם עליו מבחוץ בסוד ותהי נדתה עליו עש"ב וז"ש אשה חמת מלא צואה שהזוהמא נכנסה בתוכה ממש משא"כ האיש. ואפשר זה כונת מאמר סבתא בביתא סימא בביתא סבא בביתא פחא בביתא דהאשה חמת מלא צואה מרובה מחמת"ה ושופעת דם נדה וזיבה ובזקנותה כבר פסקה זוהמתא וחדל להיות לצר"ה ארח והיא טהרה ממקור דמיה ולכן סבתא סימא בביתא דכבר כלה זוהמתא. אבל האיש פחא בביתא כי כשל כחו ללמוד תורה ולקיים המצות כמו שהיה. וז"ש אשה רעה צרעת לבעלה יגרשנה ויתרפא דאשה רעה גברה זוהמתה ומתדבקת כצרעת. יגרשנה ויתרפא כי האיש אינו דבק אלא מבחוץ כמ"ש ותהי נדתה עליו כמ"ש הרב מהרח"ו: ומ"ש והכל רצין אחריה אפשר במ"ש הרמב"ם כי רוב בני אדם מתים מרוב ת"ה כידוע וז"ש והכל רצין כרץ שמקרב הדרך במרוצתו כן האדם מקרב דרכי מות בסיבת האשה וז"ש והכל רצין במספר ימי חייהם רצין להגיע למיתה אחריה בסיבתה: א"נ אפשר לפרש במ"ש הרב עמודיה שבעה עמוד ה' דטעם הנדה אמרו ז"ל שהיא שפכה דמו של עולם וכו' והענין דבהיות דבאה תקלה גדולה על ידה וגרמה מיתה לכל העולם לא יתרצה האדם לקחת לו אשה ובפרט אדה"ר אחר מה שארע לו על ידה ובראשו נגעו יפרד ממנה לגמרי שתוסיף להחטיאו. לכן הקב"ה עשה לאשה דם נדה להזכירה ולהזהירה שלא תוסיף להחטיא האדם ותראה בושתה על שהחטיאה לאדם וזה תקון גדול לאשה שהאדם יסמוך על זה ומורא לא יעלה על ראשו שהאשה תחטיאנו ע"ש באורך. וז"ש אשה חמת מלא צואה מקור הזוהמא מצד הנחש כשהחטיאה את האדם וגרמה לשפוך דם האדם לכן פיה מלא דם שתראה בושתה מה היה לה על שהחטיאה אדם ותזכור שלא להחטיאו ומזה נמשך והכל רצין אחריה כי על ידי הנדה זכרון מזכרת עון ולא יהא לבם נוקפם שתחטיא אותם: ועוד אפשר לומר דרך פשט במשז"ל שהנדה יפה לאשה שאם היתה מותרת תדיר היה בעלה קץ בה ועל ידי שהוא פורש בנדה מחבבה והרי היא אצלו בהגיע תור טהרתה ככלה וז"ש ופיה מלא דם ועל כן הכל רצין אחריה כי פרישות הנדה לטוב לה ומתאוין ורצין אחריה והוא לטוב לה: