פתח עינים על סנהדרין צח.

א"ל שלום עליך רבי ומורי. מכאן משמע דהא דתניא בברכות דף ז"ך דאין ליתן שלום לרבו היינו כמו שפירש"י דלא אסר אלא כשנותן לו שלום כאשר ידבר אל רעהו לשלום אבל יכול לומר שלום עליך רבי. והא דקאמר ריב"ל בשאלת שלום רבי ומורי כתב הרב פר"ח במים חיים בהגהות הרמב"ם פ"ה [דת"ת] דעשה כבוד למשיח טפי מרבו:

לאימת אתי מר א"ל היום. אפשר לומר ונקדים חקירה אחת רבים שאלו דבימי חסידים הראשונים ור' שמעון ן' יוחאי וכל קדושים אשר היו דבקים בו יתברך והיו נשמות עליונות איך בימיהם לא אתא משיח. והתשובה לזה כי גזר ה' שיהיו אלף שנים שהוא יומו של הקב"ה בגלות כדכתיב נתנני שוממה כל היום דוה וכן אמרו בזהר ובמדרש איכה בכמה דוכתי וכל התנאים ואמוראים היו סמוך לחרבן בתוך האלף שהרי רב אשי שסידר התלמוד היה בשנת שנ"ח לחרבן. ולכן לא הועיל כל קדושתם להביא המשיח: וממוצא דבר אמרתי אעלה אשר השבתי למשכיל אחד אשר שאלני דהרי התלמוד הקדוש נעשה ונגמר מרבבות אלפי רבנן אשר בכל דור ודור מימות רבי ועד רב אשי אשר היו לומדים פמליות פמליות ועד אחרון בימי רב אשי אוספו אסיפה ממעונות אריות כלהו רבנן בכלה דאדר וכלה דאלול והיו לומדים מסכתא בכל כלה באסיפה גדולה וכבודו עליהם יראה בעמוד אש כמ"ש התוס' בברכות דף י"ז ע"ב והיה נכתב התלמוד על יד על יד בהסכמת כל האמוראים ולכן חייבים כל ישראל לשמוע ולשמור כל הכתוב בתלמוד כמצות ה' ע"פ התורה אשר יורוך ואם כן אפה זוהי שקשה שראינו כמה חומרות ועונשין בספר הזהר בדינים מדינים שונים אשר לא נראו בש"ס. וגם בענינים שיש בש"ס לא נכתבו כל העונשים הקשים שיש בזהר הקדוש. והשבתי לו אפשר לומר כשנחקור עוד חקירה אחת מדוע ספר הזהר לא נתגלה לאמוראים ולגאונים ולגדולי הרבנים הרי"ף והרמב"ם ורש"י ורבותנו בעלי התוספות ואפילו להרמב"ן והרשב"א והרא"ש לא נתגלה עם היותם קדושים. ואיך נתגלה אח"ך בדורות הגרועים מהם. ואפשר כי הכל בשקול אל דעות ובהיות שהגזרה היתה לאלף שנים חרבן וכל הקדושים היו בתוך האלף שנים לא רצה הקב"ה שיגלה ספר הזהר שיש בו כמה חומרות ועונשים כרחם אב על בנים דמוטב שיהיו שוגגים המון ישראל ועוד שלא היתה קליפה בתגבורת כל כך בצד מה אבל מצד אחר היו שמדות וצרות והיו ישראל בצער גדול. אבל אחר שעברו האלף שנים מהחרבן שנשלמו שנת ד' אלפים תתכ"ח אז היה יכול לבא משיח ובעונות אשתהויי אשתהי וזה חטא נוסף לכלל ופרט על כל חטאים וחילול שמו ותורתו ונתגברה הקליפה מאד יען נתברר הרבה ועתה הברירה ברגלים וע"כ מתגברת מאד כי כלתה אליה הרעה ולכן סמוך לדורות שאחר אלף שנה מהחרבן נתגלה אור הזהר להגין על הדורות ונתגלו החומרות והעונשין למען ישמעו ויראו כי השעה צריכה בתגבורת הקליפה ובחטא נוסף מעכוב המשיח. ובודאי דגדולי דורות הראשונים היו נוהגים כל חומרות וקדושות אך המון העם לא ידעו את כל תוקף החומרות והעונשים ומוטב שיהיו שוגגים ולא היתה הקליפה מתגברת כ"כ אבל עתה בדורות אחרונים כי גבר אויב הסט"א אנו צריכים לכל החומרות שיתגלו השומע ישמע ואשר לא שומע יענש כי עונותיו צרו"ף יצרפ"ו לעכב המשיח ושהסט"א גברה והוא קצת על דרך מ"ש בטעם חומרת איסור סתם יינם לגדור גדר נגד הסט"א הגוברת יותר מדורות ראשונים: אתאן לדידן דאפשר דזה כיון המשיח בתשובתו היום כלומר מה שאלתך אימת אתי מר הלא היום כלומר הן עוד היום גדול יומו של הקב"ה לא עת האסף המקנה. ואליהו הנביא זכור לטוב לא פירש לו כי אם רמז לו היום אם בקולו תשמעו כלומר יעבור היום שהוא אלף שנים ואז אם בקולו תשמעו רמז שיתגלו אחר היום חומרות ועונשים כפי תוקף תגבורת הסט"א וצריך לשמוע בקול ה' כי כך רצונו לטוב לנו להגן עלינו מצרינו ולהחיש גאולתנו שתהיה בב"א. ועמ"ש בשו"ת דברי יוסף סימן כ"ה: [ועיין בקונטרס שם הגדולים ח"ב ומ"ש שם בהשמטות ע"ש ודוק]:

אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. כלומר לא תסבור שהוא לגריעותא שלא רצה להזכיר שמך על דרך שהיה אומר שאול בן ישי וכן אמרו במדרש במדבר רבה פי"ח שהיה אומר דהע"ה דואג ואחיתופל אין מזכירין שמי ע"ש ואמרו כי השונא אינו יכול להזכיר שם אדם שונאו אלא תולה באביו או בכינוי. לז"א לא כי אלא אדרבא הבטיחך לך ולאביך לעלמא דאתי:

שקורי שקר בי דאמר היום אתינא. מכאן משמע קצת כדעת הרמב"ם פי"ב ממלכים דנראה דהיותר מוסכם לו דאין אליהו בא קודם המשיח כסוגית עירובין דף מ"ג דהא ריב"ל סבר דהמשיח יבא באותו יום ואליהו לא בא אמש ואחרי כותבי ראיתי מ"ש הרב ישרש יעקב דף קל"ט ע"ש: