פתח עינים על ראש השנה כח:

מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן וכו' הקשה הרב מהר"ם ן' חביב בשיטתו אמאי מותיב רב שמן בר אבא לרבא דמילתיה דרבא היינו בשאינו מכוין אבל במכוין להוסיף אפי' שלא בזמנו עובר והך בריתא דברכת כהנים מיירי במכוין להוסיף כדקתני אוסיף ברכה א' וכו' ע"ש ולי ההדיוט נראה דדברי רבא דאמר מצוו' אינו עובר עליהן אלא בזמנן משתמען מילוהי דשלא בזמנן אפי' מכוין להוסיף אינו עובר דהרי קפסיק ותני מצוות אינו עובר עליהן אלא בזמנן ומוכח דשלא בזמנן בכל גוונא אינו עובר ומשו"ה מותיב ליה רב שמן מהך בריתא. וכן משמע מדברי רש"י דרבא דאמר אינו עובר עליהן אלא בזמנן היינו בכל אופן. ומשו"ה רבא מהדר לתרוצי דזמניה הוא. ואפשר דבסוגיין ל"ג רב שמן בר אבא שהיה בזמנו של ר' יוחנן אלא רב שמן סתם (ועיין בסדר הדורות דף קנ"ג ע"ב):

רבא אמר לצאת לא בעי כונה וכו' לפום ריהטא יש לעמוד דהשתא רבא למאי אתא כבר קושיות אביי ורב שמן בר אבא נתורצו ומאי בעי עתה רבא. ונראה דהא דאותיב רב שמן לא אותיב לרבא עצמו אלא אותיב בי מדרשא ושקיל וטרי הש"ס כנראה מסדורא דסוגיין. והדר שמע רבא להאי שקלא וטריא והוא סבר כרב שמן דכיון דאי בעי מברך בצבורא אחרינא ואי לא לא מקרי בזמנו ומשו"ה אמר דלעבור בעי כונה והכהן כיון להוסיף ברכה והישן בח' בסוכה לא לקי דלא מכוין ופריך ממתן דמים ומסיק למילתיה דלעבור בזמנו לא בעי כונה כמתן דמים ושלא בזמנו בעי כונה ככהן דקתני שכיוין להוסיף וישן בח' בסוכה דאינו מכוין לא לקי: שוב ראיתי אחר החיפוש בחידושי הרשב"א למכילתין כ"י שכתב וז"ל שלא בזמנו בעי כונה והיינו ההיא דכהן דאע"ג דסיים ברכותיו כיון שהוא מתכוין להוסיף ברכה א' משלו עובר ואע"ג דמתרמי ליה צבורא אחרינא אי בעי בריך ואי בעי לא מברך עכ"ל הראת לדעת דבריו של גדול הרשב"א ז"ל דמסקנא דרבא דכהן אף דאי מתרמי ליה צבורא אחרינא אי בעי מברך שלא בזמנו חשיב כיון דאי בעי לא מברך: איברא דהרא"ם בתוספותיו לסמ"ג ריש מגילה שהק' למ"ש הרמב"ם וסמ"ג שכתבו דאיסור בל תוסיף היינו כשהמוסיף אומר דגם התוספת הוא מצווה מפי הקב"ה מהך בריתא דכהן דאע"ג דמדידיה קעביד כמ"ש אוסיף ברכה א' משלי עבר ותירץ כיון דאלו מתרמי וכו' זמניה הוא ולא בעי כונה עכ"ד ומוכח דהא דאמרינן דאלו מתרמי וכו' זמניה הוא קאי למסקנא דרבא ומוכרח לומר דהא דאמר רבא לצאת לא בעי כונה וכו' אתא לתרץ מה שהקשה לו אביי אלא מעתה הישן בח' וכו' והדר ביה ממאי דאמר מעיקרא. והוא דוחק בשיטת הש"ס כמבואר. והר"ן פ' הקורא עומד כתב כשיטת הרמב"ם והסמ"ג והרא"ם לדעתם דכהן חשיב זמניה ולעבור בזמנו לא בעי כונה ע"ש ועמ"ש הרב מהר"ם ן' חביב ודוק כי קצרתי: