פתח עינים על ראש השנה יא.

לדעתן נבראו וכו'. בלקוטי רב בצלאל כ"י כתוב משם הריטב"א וז"ל לדעתן פירש רש"י ששאלם וכו' וזה הפי' בדרך דרש ובערוך פי' בשלמות דעתן לא כדעת התנוקות וזה נכון. לצביונם לחפצם ורש"י פירש בטעם כל א' וברשות כל א' ואין שרש למלה זו ועוד דהיינו לדעתן ולקומתן והנכון דצביונם לשון יופי וכו' הריטב"א עכ"ל בקצור. ובנסחתנו ברש"י ובדפוס כל א' וכן פירש"י בחולין דף ס' וז"ל בקומתם לפיכך קדמו קרנותיו וכו' לדעתם שהודיעם שיבראם והן נאותו לצביונם בדמות שבחרו להם עכ"ל והשתא מבואר דלרש"י לקומתן הוא שנבראו גדולים לדעתן על עיקר הבריאה לצביונם לחפצם הדמות שחפצו בו וזהו כונת רש"י בסוגיין ונמצא דהם ג' ענינים ומפרש לצביונם לחפצם. ומ"ש הערוך לא דעת תנוקות בזהר הק' פ' אמור ע"פ שור או כשב אמרו ההוא חילא דאית ליה בשעתא דאתיליד אית ליה בסופה ועמ"ש מז"ה חסד לאברהם דף ל"ו ודוק הטב כי קצרתי ומדברי הזהר הנז' אין ראיה ע"ש דף צ"א ע"ב:

האי מאן דנפיק ביומי ניסן וכו' יומי ניסן לאו דוקא אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא דמלבלבי. הריטב"א ז"ל הביאו ר"ב בליקוטיו כ"י ועמ"ש בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סי' רכ"ו ע"ש:

התם דתקיף במצות. איכא למידק האי איכא קרא דשמעו הרים וגו' וי"ל דאיהו סבר דאיתן לשון תקף ואבות ודאי אקרו איתנים כדכתיב והאתני' מוסדי ארץ ומיהו בירח האתנים לא משמע ליה בהכי דהכתיב בחדש זיו שנולדו זיותני הלכך ירח האתנים תקיף במצות ולר"א חדש זיו זיוא לאילני הלכך ירח האתנים שנולדו איתני עולם והני קראי סמך ורמז בעלמא ועיקר מחלקותם או בגמרא או בסברא שבדרך חכמה. הריטב"א:

שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום וכו'. יש להעיר דהאי דקאמר שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום לכאורה הוא כפול. ותו דאחר שכבר למד מדכתיב היום אמאי בסוף קאמר שנאמר את מספר ימיך אמלא ואמאי אצטריכו תרי קראי. ותו יש לשית לב במימר קדישין רבותנו בעלי התוס' שכתבו וז"ל את מספר ימיך אמלא בסוף החולץ אמר אלו שני דורות עכ"ל מה כונתם בזה ומאי קשיא להו ומה תירצו. ותו לפי מ"ש מהרש"א בה"א סוף פרק החולץ דהאי דרשא אתיא דלא כר"ע דאמר פרק החולץ זכה משלימין לו וליכא הוספה והרי משה רבינו ע"ה ששלמו שנותיו אי לא הוה ענין מי מריבה היה נכנס לא"י והיה הי כמה שנים אלא מוכרח דהאי דרשא דלא כר"ע ע"ש והדין עמו ותליא בפלוגתא דתנאי תנא דמלאכי השרת ורשב"א בשבת דף נ"ה ע"ש ומאחר שכן הא דסוגיין דלא כר"ע ואיד כתבו התוס' דמספר ימיך אמלא אלו שני הדורות הא זה סברת ר' עקיבא כמבואר פרק החולץ. ולרבנן דמוסיפין פי' רש"י התם פרק החולץ דאמלא לשון תוספת הוא ע"ש. ותו כיון דהך דרשה כרבנן דמוסיפין ולדידהו את מספר ימיך אמלא הוא תוספת מאי שיאטיה דהאי קרא הכא בהך דרשה דהיום מלאו ימי ושנותי הרי עתה לאו בהוספה מיירינן: ואפשר דהכי פירושא דהאי דרשא דתיבת היום יתירה וז"ש שאין ת"ל היום דהוי יתר. וכי תימא דבא לומר דבז' אדר נולד ובאדר בז' מת. על זה קשה ומה ת"ל היום הרי הדבר מפורסם ותו מאי נפקא מינה אלא מוכרח דאתא לומר דמלאו ימי ושנותי שהקב"ה ממלא שנותיהם מיום ליום ומחדש לחדש. ומזה מוכרח דאם זכה מוסיפין דהא אם היה נכנס משה רבינו ע"ה לארץ ישראל היה חי הרבה ומוכרח שהוא תוספת ועל זה שהוא מוכרח מדרשא זו אמר שנאמר את מספר ימיך אמלא אוסיף והתו' קשיא להו היום למה לי תיפוק לי מאת מספר ימיך אמלא ותירצו דפרק החולץ אמר אלו שני דורות ואי לא כתיב היום הו"א אמלא שני דורות כר"ע ומשה רבינו ע"ה לא השלים וכרשב"א בשבת דף נ"ה דאמר עדיין לא הגיע זמנכם להכי כתיב היום דנשלמו שנות משה רבינו ע"ה ואם היה נכנס לא"י היו מוסיפין לו שנים הרבה וא"כ אמלא הוא לשון תוספת: א"נ אפשר בפשט המאמר דכיון דהאי דרשא אתיא כרבנן דמוסיפין ולדידהו קרא דאת מספר ימיך אמלא לשון תוספת כדפירש"י. מ"מ אפיקיה בלשון אמלא דמשמע אשלים ואשמועינן נמי דבשנות התוספת ממלא השנים מיום ליום ומחדש לחדש ולהכי סיים שנא' את מספר ימיך אמלא לאשמועינן דבשנים הנוספין נמי ממלא מיום ליום ומחדש לחדש. אחר זמן רב ראיתי מ"ש הרב ישרש יעקב דף מ"ד וק"ק דלא זכר דברי רש"י שם בהחולץ הנז' ע"ש ודוק: ושמעתי משם הרב הגדול המג"ן שהיה מפרש מ"ש מחדש לחדש דאם נתעברה שנה נתעברה לצדיק ונפטר בחדש אדר שני והיינו רבותא עכ"ד ושמעתי מקשים על הרב ז"ל דבילקוט יהושע סי' ה' אמרו דר' אליעזר המודעי סבר דמשה רבינו ע"ה נסתלק באדר ראשון ע"ש. ולי ההדיוט אפשר לישב כפי מ"ש האחרונים בא"ח סי' נ"ה שחלקו על הרב מגן אברהם דסבר דאפילו נולד בשנה מעוברת אינו נעשה בר מצוה עד אדר שני וחלקו עליו דמהר"י מינץ גופיה ביאר דאם נולד בשנת העבור באדר ראשון ושנת י"ג מעוברת נעשה בר מצוה באדר ראשון ע"ש. וכפ"ז אפשר לומר דר"א המודעי ס"ל כמ"ד פ"ק דסוטה דף י"ב דהושלך משה רבינו ליאור כ"א בניסן היה ושנה מעוברת היתה ונולד בז' לאדר ראשון ותצפנהו רובו של אדר ראשון גם את השני ורוב ניסן ע"ש והשתא כיון שנולד באדר ראשון ושנת פטירתו מעוברת השלים שנתו באדר ראשון לדעת האחרונים החולקים על הרב מג"א. ודרך הרב המג"ן יתקיים כשנולד בשנה פשוטה באדר דאינו נפטר עד אדר שני. ומתשובת מהרי"ל סי' ל"א נראה קצת מדבריו דליכא למ"ד שנפטר משה באדר א' ע"ש וצריך להתישב בדבריו ודברי האחרונים:

יולדת לשבעה יולדת למקוטעין ראיתי להגאון הרב בכור שור דף קט"ו ע"ג שכתב וז"ל וה"נ מצינו גבי פרץ וזרח שנולדו לז' וכו' וכן מצינו גבי משה רבינו ע"ה וכו' וצריך טעם לזה דאי משום שצדקניות היו קשה מ"ט גבי רבקה כתיב וימלאו ימיה ללדת וכו' ונ"ל ע"פ מ"ש פרק חלק שהיצה"ר ניתן באדם בשעת לידה ולפ"ז מה שהלידה מתאחרת הוא טוב כדי שיתאחר היצה"ר לבא דודאי לא לחנם בא בשעת לידה אמנם בצדיקים שאין יצה"ר שולט לפעול בהם כלום לא אכפת בקדימה כלום והיינו פי' הכתוב וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה ופירש רש"י וכו' ויהיה פי' הכתוב וימלאו, וקשה דרך צדקניות לז' חסרים ומתרץ והנה תומים וא' רשע ובזה יהיה פי' הכתוב ויתרוצצו וכו' הוכיחה שכבר בא היצה"ר וכו' למה זה אנכי בצער העבור כ"כ יתר מהראוי כיון שאין בזה טובה לאחר היצה"ר הבא בשעת לידה דהא כבר בא עכ"ל בקצור: ויש להעיר דמאחר שכבר בא היצה"ר במעיה לעשו וזו היתה שאלתה למה זה אנכי כפי פירוש הרב ז"ל איך הכתוב אח"ך אומר וימלאו ימיה ונ"ט שהא' רשע כמו שפירש הרב ז"ל כדי שיתאחר היצה"ר והלא כבר בא. ואפשר לקיים דברי הרב ז"ל ופירושיו במ"ש הרב באר שבע בתוספותיו פרק חלק דהקשה במ"ש דהיצה"ר בא בשעת לידה וכתב הרב ז"ל דיש יצה"ר שהוא מחשבי וזה בבטן אך היצה"ר המעשיי הוא כשיוצא לאויר העולם ע"ש. והשתא רבקה אמנו ע"ה בראות תקפם דזה מפרכס וזה מפרכס חשבה דכבר בא היצה"ר המעשיי וע"ז שאלה אשה רבה למה זה אנכי מצטערת כ"כ דכבר בא היצה"ר כמו שפירשו הרב ז"ל ויאמר ה' לה ב' גוים בבטנך כלומר ממה שהם בבטנך תדעי שאינו יצה"ר מעשיי דאי לאו היה בועט ויוצא כמ"ש אנטונינות לרבי שא"ל משעת יצירה א"כ יבעוט באמו ויצא וממה שהם בבטנך תדעי שהוא היצה"ר מחשבי והכתוב אח"ך קאמר וימלאו לט' משום שהא רשע ולאחר יצה"ר המעשיי: אך בעיקר ישוב הרב ז"ל שישנו בנותן טעם שהלידה מתאחרת כדי לאחר היצה"ר לכאורה אינו טעם מספיק דמאחר דבעת לידה בא יצה"ר מה בצע שתתאחר הלידה ס"ס בשעת לידה בא היצה"ר ומה יועיל לאהר הלידה אמנם יש לקיים טעם הרב ז"ל במ"ש בפסקי התוספות בנדרים וז"ל יצר הטוב נתון במעי אמו שיודע כל התורה ובשעת לידה נכנס בו יצה"ר ומגרש יצה"ט עד שמתפקח ונכנס בו יצה"ט עכ"ל וכפ"ז שיצה"ט נתון במעי אמו לכך במי שאינם צדיקים כ"כ יולדת לט' כדי שישהא במעי אמו שנמשך לו תועלת בזה שמתאחר יצה"ר כי בעת הלידה מגרש היצה"ט ולהאריך זמן היצה"ט במעי אמו הוא תועלת לו: אמנם רבינו האר"י זצ"ל נתן טעם נכון על דרך האמת דיולדת לז' יולדת למקוטעין והוא בחינת עיבור עליון ורוב הצדיקים נולדו לז' והדברים עתיקים עיין באוצרות חיים והוא ג"כ בעץ החיים: