פתח עינים על פסחים סו.

מי גרם לכם שאעלה וכו' עצלות וכו' זה טעם למה שנסתלקו מהנשיאות אבל הטעם שהוא זכה לגדולה זו לא לבד מטעם ששימש שמעיה ואבטליון אלא משום דנצטער מאד ללמוד תורה ונזדרז בעניו העצום וכמ"ש ביומא הלל מחייב העניים וגם מרב ענותנותו כמ"ש פרק במה מדליקין ולפי רוב הענוה העלים הלל הטעם שזכה הוא לזה. ואפשר שז"ש בסמוך כל המתיהר וכו' כל לרבות אפילו שבשעה שמתיהר נוהג ענוה גם כן ומעלים שבחו כהלל. א"נ לרבות דאף אם הוא עניו תדיר אם באקראי אירע לו פעם אחד שמתיהר חכמתו מסתלקת כהלל שהענוה אזור מתניו והשפלות אזור חלציו ויקר מקרהו מקרה אחד לצדיק בדברות שתים זו ונסתלקה חכמתו: ואפשר לומר עוד במאמר זה ולא אעלה ארוכ"ה בהערות ודקדוקים. ומתוך הביאור כלים מאיליהם בס"ד. כונת אומרם יש אדם אחד עלה מבבל היינו כמ"ש בב"ר פ' י"א בני בבל חיים בזכות התורה וזה רמזו עלה מבבל עיר של חכמים. והלל הבבלי שמו רמז דבדקי בשמא הלל גי' אדני שהשכינה עמו. הבבלי גימט' מ"ט שיודע לדרוש התורה במ"ט פנים. ששמש ב' גדולי הדור ומוכרח שהיה כלי מוכן להבין דברי הגדולים. וכו'. מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם אפשר דהרגישו דזה רצון ה' שיהיה נשיא שהרגישו דדבריו פשוטים ונתעלמו מהם כדי שיזכה הלל בגדולה וכמ"ש בירושלמי ולזה מיד הושיבוהו בראש ולא סגי אלא דמינוהו נשיא עליהם על בני בתירא שהיו נשיאים ופירשו דהוא נשיא גם עליהם דהם יהיו לגבי דידיה כאחד העם. א"נ דכתבו התוס' פרק אין עומדין גבי שמואל ועלי דהיה גדול הדור ובא ללמוד לפניו וכתב תה"ד סי' חלק דתרי שינויי הוו והכא למדו דין זה ממנו וגם הוא גדול הדור ואסורים להורות לפניו ולזה מיד מינוהו נשיא דאם עתה ישאלו איזה דין אינם יכולים להורות. ואמר התחיל מקנטרן בדברים פירוש בדבריו להוכיחם ולא מלבו שהיה עניו גדול וא"ל מי גרם שאעלה מבבל כלומר שאחר שלמד אזל לבבל כמ"ש צמח דוד ונשאו לבו לבא לא"י ומה' היתה זאת להיות נשיא על אשר נתעצלו ולא למדו משמעיה ואבטליון: