פתח עינים על פסחים קטז.

וכאן הבן שואל. פירש"י כאן במזיגת כוס שני הבן שואל את אביו מה נשתנה. עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה. ראיתי להרב אחאי בדרך המלך דף יו"ד ע"ד שכתב על רש"י ורשב"ם וקשה טובא דאם השנוי הזה הביאו לידי השאלות ששאל מה נשתנה הלילה הזה וכו' אם כן אמאי לא שאל תחילה וראש השאלה הלזו והלך לו לשאול שאלות אחרות עכ"ל ולי ההדיוט לק"מ דכונת רש"י ורשב"ם דשואל מה נשתנה. וזמן השאלה עתה שמזגו כוס שני כלומר דשואל מה נשתנה השנוי שם במשנה עצמה וזמן השאלה עתה במזיגת כוס שני דהכי תקון רבנן. ולא היתה כונת רש"י ורשב"ם דשואל מה נשתנה על מזיגת הכוס גופה. ועמ"ש הרב קול הרמ"ז ומשם באר"ה:

מאי בגנות רב אמר מתחילה וכו' עמ"ש אני בעניי בקונטריס זרוע ימין בס"ד:

א"ל ר"נ לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא וכו' הרב הגדול מהר"י דוד זלה"ה פירש דדרו היה אוכל הרבה וכדאמר ר"נ עבדא דנהום כריסיה לא שוה א"כ אי ר"נ אמר ליה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות מאי בעי למימר ליה. דרו יאמר הלך ילך ובכה דבבית רבו לחמו ניתן כפי אכלו ובצאתו לא ימצא די מחסורו להכי הוצרך לומר לו ויהיב ליה כספא ודהבא ואז אמר בעי לאודויי ולשבוחי עכ"ד. אך קצת יש להרגיש דהקב"ה טרם צאת ישראל נתן להם כסף וזהב של מצרים ששאלו מהם והול"ל עבדא דיהיב ליה כספא ודהבא ומפיק ליה לחירותא. ויש לומר דיען מה שקנה עבד קנה רבו יצדק יותר לומר מפיק לחירותא ויהיב ליה כספא ודהבא דכיון דהוא משוחרר הוא שלו. א"נ אפשר על פי משל מרז"ל שכתבנו בעניותנו בשמחת הרגל בפי' ההגדה דף ע"ד כי יש להסתפק אם כל מה שעשה קב"ה לפרעה ולמצרים הוא מאהבת ישראל עמו או דילמא מפני שפרעה הרשע אמר מי ה' וארז"ל שלא שלח לו דורון וכיוצא והמבחן אם בצאת ישראל ממצרים יונחו וילכו לעצמן נתגלה כי הכל היה לכבודו יתברך אשר פרעה הרבה אשמה. ואם ה' סביב לעמו ומטיב להם בגוים נשמע שהכל לאהבת ישראל. וז"ש עבדא דמפיק ליה מריה לחירותא וגם אחרי צאתו יהיב ליה כספא ודהבא ומטיב לו דזה מורה דכל מה שטרח בשבילו והשיב בעי לאודויי על היציאה ולשבוחי על שמטיב אח"ך עמו: