פתח עינים על פסחים קט:

היכי מתקני רבנן מידי דאתי לידי סכנה והתניא לא יאכל אדם תרי וכו' הקשה גדול א' בשו"ת חוות יאיר סי' כ"ה דמאי פריך הא אמרו בסמוך דף ק"י ע"א אמר עולא עשרה אין בו משום זוגות עולא לטעמיה דאמר עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל ואי ס"ד בעשרה איכא משום זוגות היכי קיימי רבנן ומתקני מילתא דאית בה סכנה א"כ ה"נ נימא ד' כוסות אין בהם משום זוגות דאי ס"ד דיש בהן היכי מתקני רבנן מילתא דאית בה סכנתא. והרב המחבר בסי' כ"ו השיב בזה רק דבצד מה יש לגמגם איזה דבר בסגנון דבריו כאשר יראה המעיין בצדק: אמנם נראה דבר פשוט דלק"מ דהש"ס קים ליה דבד' איכא משום זוגות וכדמוכח מהבריתא דמייתי הש"ס בסמוך שותה כפלים דמו בראשו ומייתי לה בלשון תנו רבנן דידוע משז"ל דכי קביעה בש"ס בריתא בלשון ת"ר היתה שוגר"ת ומשוגר"ת לפום רבנן ותלמידיהון. והא ודאי מבריתא זו מוכח דבד' איכא משום זוגי דהא קתני שותה כפלים שהם זוגות אלא דלא חש תנא דבריתא שנכניס גם עשרה דסמיך אמתניתא דעשרה כוסות תקון באבל. וגם בפירוש קאמרי רבה ורב יוסף דבארבעה איכא משום זוגות. ואע"ג דאביי ורבא קאמרי לקמן וישמרך לטובה מצטרף לרעה אינו מצטרף ורבא עביד עובדא ואפקינהו לרבנן בארבעה. הדבר מבואר דבדורות האמוראים היה מתמעט סכנת זוגות וכל אחד לפי דורו דיבר. וכמ"ש רשב"ם לקמן וז"ל רבה ורב יוסף כמו שהיו הדורות זה אחר זה היו מקלין בזוגות ופוחתין עכ"ל אלמא נשתנו הדברים שנו"ת דור ודור. אבל בימי התנאים ואמוראי קמאי היתה סכנת זוגות בתוקף ומשום הכי שאלו בראש על התנאים דתקון ד' כוסות דאז ודאי היה סכנה בארבעה וכמו שאמר יוסף שידא לרב פפא בארבעה מזקינן. וא"כ יפה שאלו היכי מתקני רבנן ומשנו כל הני שינויי: ובהכי ניחא דרבא משני הכא כוס של ברכה מצטרף לטובה וכו' אלמא אי לאו דברכה איכא למיחש לזוגות. ומר ניהו אפקינהו לרבנן בארבעה. וכבר רשב"ם נרגש מזה ותירץ דמשום כשפים איכא אף לרבנן. וזה דוחק דהכא פריך מבריתא דלא ישתה תרי דהיינו משום סכנת מזיקין וכבר הרב חוות יאיר יישב בכלל דבריו ע"ש. אמנם על פי האמור ניחא דבימי התנאים היו חוששין הרבה לזוגות וגם בימי האמוראים ראשונים אלא דאח"ך בימי האמוראים אחרונים דור ודור היו מקלין ופוחתין כמבואר בש"ס. ומשום הכי תריץ רבא על דורות ראשונים: האמנם יש להעיר דהרי רב פפא בדורות אחרוני האמוראים וא"ל יוסף שידא דבד' הם מזיקין ואיך רבא אפקינהו לרבנן בארבעה משום דסבר וישמרך לטובה מצטרף וכו': ואפשר דהאמוראים ידעו דכל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה. וגם ידעו דבד' לא קטלי אלא מזקי והיינו במזיד ולא בשוגג. ומשום הכי עשו המצאה לקבוע בלב ההמון שלא יקפידו ובתחילה רב חסדא ורבה בר רב הונא דרוש בפרקא או אמרי בפרסום במדרשם שלום לטובה מצטרף לקבוע בלב דבח' ליכא זוגי ואהנו דהכי הוה דכלם לא הקפידו בח' ועלתה להם. ואחריהם נתחכמו רבנן דאתו בתרייהו בכל דור לפחות שיתא או ד' בטענה לקבוע בלב ישראל דלא יקפידו והכי הוה דלא מתזקו. ומ"ש יוסף שידא לרב פפא הוא אי קפדי ובמזיד. ומ"ש לקמן בש"ס במערבא לא קפדי אזוגי. נראה דהיה בדורות האמוראים האחרונים. אבל בדור תנאים הוו קפדי בכל מקום דתנאי דבריתא הזהירו על זה וסתמן של תנאים ור' חייא ור' הושעיא ור' נחמיה שחיברו הבריתות והתוספתות היו בא"י. וכן האמוראים הראשונים בימיהם הוו קפדי בכלהו אתרי. ובהכי רווחא כלה סוגיין כמבואר: ואשא עיני ואראה להרב בתי כהונה בח"ב דף א' מחלק בית אבות שכתב איכא למימר דפשיטא ליה דבד' יש בהן משום זוגות ומיהו בעשרה נסתפקו והכריח עולא וכו' והאריך לאסבורי ספיקייהו בעשרה ולחלק יצא בין ד' לעשרה וסיים דבששה נמי אין להקפיד ע"ש באורך וברוחב. והנה מה שישב לקושית הרב חוות יאיר דאיכא למימר דפשיטא ליה בד' וכו' היינו כמ"ש בעניותנו אלא דהרב אמרה בלשון איכא למימר והדבר פשוט כמו דהוכחנו מבריתא ומהש"ס וממאי דאמרה השד לרב פפא כמדובר. ומה שהרב שנה ושילש לומר דנסתפקו בעשרה הוא אשגרת לישן להרחיב הדברים שיהיו שמחים ובאים. אבל מאי דפשיטא ליה דלעולא ששה לית בהו משום זוגות לא נהירא דכלה סוגיא משמע דהאמוראים כל חד בציר תרי דעולא בציר עשרה ורב חסדא (ורבא) [ורבה] בר רב הונא בצרי תמניא ורבה ורב יוסף בצרי שיתא ואביי ורבא בצרי ארבעה ולעולא מח' ולמטה אית בהו משום זוגי בח' ובששה ובד' כמבואר:

אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר ובא מן המזיקין כתב הרב עיון יעקב פי' לפי דבאותו הלילה כיום יאיר כדכתי' ויאר את הלילה ודוקא בלילה החשך יש רשות למזיקין ולא ביום שאין רשות להזיק עכ"ל ועמו הסליחה דקרא דכתיב ויאר את הלילה נאמר פ' בשלח בליל ז' של פסח שעמוד האש האיר לישראל משא"כ בליל פסח שהיו בבתיהם ספונים: אמנם דבר ה' בפיהו אמת דאמרו בזהר פ' בא דף ל"ח ע"א על ליל פסח דהוה נהיר ליליא כיומא בתקופת תמוז וחמא כל עמא דינוי דקב"ה הה"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה ע"ש והמפרשים פירשו דנפקא מקרא דכתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' ואמרו רז"ל דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה דכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה א"כ איך הכתוב כאן מיחס הלילה לה' ומוכרח שהיתה מאירה אותה הלילה והיינו דקאמר רנב"י אמר קרא ליל שמורים הוא לה' ומדכתיב ה' גבי לילה ש"מ שהיתה מאירה כיום וא"כ אין כאן מזיקין דלא שכיחי אלא בלילה ולא ביום וכתיב שמורים לכל בני ישראל לדורותם ואהני שכל לילי פסחים אין כאן מזיקין מעין דוגמא לליל פסח ביצ"מ. ויתקרב קצת הענין עד"ה דבליל פסח שביצ"מ האיר ממזר"ח אור גדול גדלות שני בכל בחינותיו ואיבד ושיבר לכל המזיקין וסט"א כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל דהיה פלא שלא כדרך. וכן הוא בכל ליל התקדש חג הפסח כידוע ולכן משומר ובא מן המזיקין:

רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה. וא"ת אמאי לא קאמר כוס של קדוש מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה וטפי הו"ל למנקט כוס קדוש אי משום דקדים ואי משום דלכ"ע קדוש בעי כוס משא"כ ברכת המזון דאיכא מ"ד דאינה טעונה כוס. וי"ל דכוס קדוש עיקרו לזכור יצ"מ כמ"ש לקמן דף קי"ז ומשו"ה נקט כוס של ברכה שאינו מתיחס לענין יצ"מ. ועי"ל דקדוש די"ט דרבנן כידוע ומשו"ה נקט כוס של בהמ"ז דברכת המזון דאוריתא ואלים כסיה להצטרף לטובה ולא לרעה. ואע"ג דנשים איבעיא לן פ"ג דברכות אי חייבות בבהמ"ז דאוריתא והכא נשים חייבות בד' כוסות מ"מ בהמ"ז אלים טפי דלאנשים הוי מן התורה ומשו"ה גם לאשה חשובה מהני כוס של ברכה הן שלא להצטרף לרעה הן להצטרף לטובה ולקמן אמרו בדף ק"י ע"ב דאשה חשובה חיישינן לזוגו' ותו דהטעם שאמרו דאשה דעלמא אין בה משום זוגות היינו דלא קביעא למשתי והו"ל כארח אבל הכא כיון דחייבות אפילו בסתם אשה היא קובעת לשתות ד' כוסות. ועי"ל דרבא אזיל לטעמיה דאמר לקמן וישמרך לטובה הוא מצטרף וכו' וכן האמוראים דקמיה אמרי כיוצא בזה דמנין פסוקי ברכת כהנים מצטרפי לטובה אלמא מידי דברכות אהני להצטרף לטובה ומשו"ה השתא דקאי לתת טעם לתקנת חכמים בדורות הראשונים דהוו זוגות סכנתא כמש"ל נקיט נמי כוס של ברכה: והרב עיון יעקב פירש מצטרף לטובה לצאת ידי ד' כוסות ולא נהירא והעיקר כפירש"י ורשב"ם ויגיד עליו רעו כולא שמעתא דלקמן דאמרי אמוראי מצטרף לטובה וכו' והתם ודאי כפי' רש"י ורשב"ם. ותו מה שייך לשון מצטרף הרי מעיקרא כי תקון ד' כוסות הכי תקון דכוס ג' כוס ברכה מכללם:

רבינא אמר ד' כסי תקינו רבנן דרך חירות כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא. אפשר לדקדק הלשון ולתת טעם דכל חדא מצוה באפי נפשה. בהקדים מה שפירשו המפרשים בד' לשונות של גאולה דכתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי וכו' ולקחתי וכו' דלמאי כתיבי בד' זימני ולשונות שונים ותיסגי בחד. אלא שארבעה פרקים היו דמשפט המצריים י"ב חדש ובניסן הקודם התחילו לבא המכות עליהם ובודאי דממכת הדם ואילך הקלו העבודה ותוקף השעבוד מישראל כי היו עסוקים וטרודים באבלם אשר הוכו במכות נמרצות. ואח"ך בתשרי בטלה העבודה לגמרי כמ"ש פ"ק דר"ה. ובניסן נגאלו. אך עדין אפשר היה לאיזה מלך לילחם בנו ולשעבדנו וה' חפץ למען צדקו לקחנו לעבדיו ועמו וזו היתה הגאולה שלימה כי שמעו עמים ירגזון. וזש"ה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים היינו תוקף השעבוד שבהתחלת המכות אכן סר מר מרירות תוקף השעבוד. ואח"ך והצלתי אתכם מעבודתם אף עבודה כל שהיא והיינו בתשרי כאמור. ואח"ך וגאלתי וכו' בניסן ולקחתי אתכם לי לעם וכו' בסיון בנתינת התורה עכ"ד המפרשים. ואמור רבנן דד' כוסות נגד ד' לשונות של גאולה. והיינו דאמר רבינא ד' כסי תקינו רבנן דרך חירות כלומר כמו שהיה הדרך לינצל מעט מעט בארבעה פרקים בניסן ותשרי וניסן וסיון וזהו דרך חירות כפי הדרך שהיה החירות בזמנים מתחלפים וא"כ כל חד מצוה באפי נפשיה זכר לההוא פרקא כי כל כוס רומז לפרק אחד והדין נותן כי כל אחד נדרש לעצמו: ואחר זמן רב ראיתי לקוטי רב בצלאל כ"י לפסחים וכתוב שם ענין ד' גאולות קרוב למ"ש בשם המפרשים בשם בעל המכתם תוספת להרי"ף שהוא רב קדמון ויען יש לחבב דברי הראשונים ולהיות דובב שפתי ישנים אמרתי להעתיק דבריו ויש בהם חידוש וז"ל ד' כוסות תקנו חכמים לעשות בליל זה ולשמוח בהן כנגד ד' לשוני גאולה וכו' שעל כל א' לעצמו יש להרבות שבח והודאה למקו' הראשון והוצאתי וכו' שבתחי' לרוב סבל העבודה והפרך הגדול היה מספיק שיקל לנו ויוציאנו מתחת העול ההוא אפילו היינו נשארים בארץ ההיא תחת ממשלתו הרי גאולה א' של והוצאתי והוא יתברך הוסיף והוציאנו ושחררנו מכל עבודתו וממשלתו וזוהי גאולה שניה של והצלתי ואלו הוציאנו מתחת ממשלתם ולא דכאם ולא הממם היה מספיק והוא יתברך הכה אותם בשפטים גדולים וזהו גאולה ג' וגאלתי ואלו הוציאנו כך ולא קרבנו לו לעם היה די אבל הוא יתברך הוסיף ולקחנו לעם סגולה ונתן לנו תורתו וזו גאולה גדולה מכלן שזו גאולת הנפש והשאר לגופות ועז"א ולקחתי וכו' ורז"ל מסדרי ההגדה הרחיבו ענין זה באו' אלו לא עשה כך וכו' והוסיפו עוד לפרט הענינים והם דברים פשוטים חוץ ממ"ש אלו קרבנו לפני ה"ס ולא נתן לנו את התורה דיינו שיש לשאול מה הועילה קריבת ה"ס אלו לא נתן התורה ואפשר שרצו בזה כפי מ"ש בעל המלמד כי אין ספק שבאותם ימי הפרשה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה אך פרטי התורה והמצות היה צד שוה בהם מועיל לכל ומשלים את הכל והיא היתה חיבה יתירה וטובה כללית ובה נראית האהבה התמה לכלם יחד עכ"ל: [ועפ"י דברי רבינו בעל המכתם אני בעניי כתבתי בדרושים ופירשתי איזה ענינים בס"ד]: