פתח עינים על פסחים קה.

ופליגא דרב הונא וכו' יש להרגיש לפי מ"ש התוספות ד"ה והנ"מ דאכלו. דר"ת אוסר לאכול בין מנחה למעריב והא דמשמע בשמעתין שהיו אוכלים יש לדחות דמיירי שהתחילו בהיתר וכו' דהא קאמר דמיא לא ופליגא דרב הונא ומוכח דרב שרי מיא הגם שלא היו אוכלים וכן רבנן דבי רב אשי דלא קפדי אמיא והרי כל עצמו דר"ת שאסר לאכול היינו דאמרו במדרש השותה מים בין השמשות גוזל קרוביו המתים והרי רב הונא דחזייה לההוא גברא דשתא מיא קודם הבדלה וא"ל לא מסתפי מאסכרא נראה שהיה שותה מים לבד ולא היה אוכל והש"ס קאמר ופליגא דרב הונא מכלל דרב שרי במים אפי' בלי אכילה וגם רבנן דבי רב אשי פליגי ארב הונא וקשה על ר"ת ומאי דחו שהיו אוכלים בהיתר וכו' הרי משמע דמיא שתו אף בלי אכילה. ומדברי רב עצמו מוכרח דקאמר ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושכרא אבל מיא לית לן ופירשו רש"י ורשב"ם ולא אמרן אתחולי לא אלא חמרא אבל מיא לא הרי דבאתחולי קאמר דאין לחוש למיא והוא הפך ר"ת ועיין במהרש"א וכבר קדמו מהרש"ל ע"ש ועיין ברבינו ירוחם נתיב י"ב חלק ד' ועיין במרדכי: ואפשר לומר דכ"ע מודו דבשתית מים מסוגיין נראה הפך המדרש אמנם כלפי מה שכתב ר"ת דסעודה ג' זמנה קודם מנחה והביא ראיה ממשז"ל דאמרינן ואני תפלתי במנחה כמ"ש במרדכי לזה כתבו דבסוגין דמשמע שהיו אוכלים אחר מנחה היינו שהתחילו בהיתר ובאמצע התפללו מנחה. ודבר זה מדוקדק בלשון המרדכי כאשר יראה המעיין וילמד סתום שבתוס' והרא"ם מהמרדכי: ויותר נראה דהמדרש הוא שלא ישתו בין השמשות ומאי דקאמר רב ורבנן דבי רב אשי שאין להקפיד על המים קודם הבדלה היינו שכבר עבר בין השמשות אז שרי קודם הבדלה ופש גבן דמוכח דהיו אוכלים סמוך לחשכה ומוקמי לה שהתחילו בהיתר כן נראה לישב דברי התוס' והרא"ש והמרדכי: וחזיתיה למהרש"א שכתב על דברי התוספות וז"ל ותימא שלא נהגו לאכול בין מנחה למעריב ר"ל אפי' בחול וזהו שכתבו ובקושי התירו לאכול ערב יה"ך אחר וידוי וכו' אבל לשון הרא"ש והמרדכי שלא נהגו לאכול בין מנחה למעריב בשבת עכ"ל ואני הדל זכני ה' ברחמיו וראיתי ס' הישר לר"ת כ"י ושם אני מוצא תשובות ר"ת ורבינו משולם בכמה עניינים (ומ"ש בפסקי הרא"ש כעס ר"ת על רבינו משה ט"ס וצ"ל רבינו משולם כמ"ש התוס' והמרדכי ע"ש) וראיתי להעתיק קצת מענין זה ובדף קצ"א בכלל תשובת ר"ת לרבינו משולם כתב וז"ל עוד זאת אדרש לבני מלאו"ם אומץ. כי יתחברא לפני חופרי גומץ. ופורצי גדר לאכול בין תפלת מנחה לתפלת ערבית ומפיקים מגן בגאוה והלא לא כן עשו אבותכם ויש ללמוד מבריתות וממדרש אגדה דאמרינן התם השותה מים בין השמשות גוזל את החיים ואת המתים ומעשה אירע בלותי"ר ובא מעשה לידי סכנה וכן שמעתי מאבא מארי נ"ע ויש ספרים שכתוב בהם מעיין ואיתא להא ואיתא להא ובקושי התירו ערב י"כ לאכול סמוך לתפלת ערבית ותקנו ודוי קודם שיאכל וישתה משום שכרות גם בט"ב שחל להיות בשבת ונדחה התירו בקושי עכ"ל הצריך ועוד האריך. עוד ראיתי שם בדף קצ"ו ע"א תשובת ר"ת על תשובות רבינו משולם ובענין זה כתב וז"ל ועל מה שכתבו בסעודה ג' מהיכן אני אוסר אני כתבתי לך בכתבי הראשון מנין ואם אתה מסיעו מלבך מה אעשה ומנהגנו תורה ותרבות טובה ואתה מודה בכך שכתבת שרוב פעמים אינכם עושים וקל לבטלו ואם תבטלם יפה תעשה שאתה ממהר לאכול. אחרים מאחרים ומשתכרים וקשה במנחת שבת יותר משאר מנחות כמו שפירשתי דשכיח הזקא ושכיח שכרות עכ"ל ועוד האריך דרבינו משולם סבר דסעודה קטנה אסור סמוך למנחה גדולה. והאריך לברר דשרי. ומדברי ר"ת בתשובות הללו מוכח דגם על שאר ימים הקפיד ר"ת אלא דיותר בשבת משום הזקא ושכרות דהמדרש דשותה מים הוא בשבת ובאו לידי סכנה בלותי"ר אך מ"ש הרא"ש והמרדכי דרבינו משולם השיב לר"ת דהוא מצא הנסח השותה מים בין השמשות בע"ש לא מצאתי כן בתשו' רבינו משולם אשר בס' הישר הנז'. ומהכא מוכח דלא כמ"ש רבינו שמחה ששמע מר"ת שהיה מורה לאכול סעודה ג' אחר מנחה וספרו כאן והוא עד דקפיד טובא שלא לעשותה אחר מנחה. וכבר כתבו הגהות מיימוניות פ' ל' דבכל המקומות נמצא בשם ר"ת לאסור בשתית מים בין מנחה למעריב שלא כרבינו שמחה ע"ש. ונראה דמ"ש הגהות לאסור בשתית מים בין מנחה למעריב לאו דוקא דהמדרש הוא בין השמשות כמ"ש בס' הישר וההגהות עצמם בסמוך ושאר מחברים. גם מ"ש ההגהות שם בשם ראבי"ה דאפי' האוסר היינו מים שבנהר אבל מים שבבית לא ומזה למד מרן בב"י סי' רצ"א לגירסת רבינו משולם ע"ש. ובס' בגדי ישע להגאון החסיד בעל של"ה. מדברי ר"ת שהוא האוסר מוכח להפך שכתב וי"ס שכתוב בהם מעיין ואיתא להא ואיתא להא כמו שכתבתי לשונו לעיל ומשמע דאוסר גם המים שבבית: ומ"ש הרא"ש בענין זה וגם המרדכי על פטירת משה רבינו ע"ה אי היה בשבת. בשו"ת שאלת יעבץ ח"א סי' ל"ג האריך הרבה בענין זה ועמ"ש הרב קרבן נתנאל:

דאי לא קתני. הרב אור חדש דקדק וז"ל פירש רשב"ם דתנא לא בא להורות במי שלא קיים דברי חכמים ויש לדקדק דאכתי הוה מצי להקשות בלתי עקירת דברי חכמים שיאמר קדושה ביום כגון שאין לו אלא כוס אחד דמניחו לקדוש היום דאית ביה תרתי כבוד היום וקדוש אלא ע"כ מוכח דאם לא קדש בלילה אינו מקדש ביום מיהו כיון דהך דינא דכבוד היום קודם לכבוד לילה לא קמה לן אלא מבריתא דלקמן פריך יותר מבריתא עצמה וכו' עכ"ל ויש לדחות תירוצו אמנם אין צורך לזה דמאי דמשני דאי לא קתני הוא תירוץ גם על מי שאין לו אלא כוס אחד דאינו מדבר התנא אלא בפשיטות ובאדם דלאו מידי חסריה ואין לו אלא כוס אחד הוא בכלל דאי לא קתני וכן הוא לשון רשב"ם דתנא לא בא להורות לנו דין אדם הפושע או שאירע לו מקרה ולא קיים דברי חכמים ודוק: