פתח עינים על נדה יג.

נשים לאו בנות הרגשה נינהו. ראיתי להרמב"ן בחידושיו לכתובות [נדפסו במיץ על שם הרשב"א והם מהרמב"ן כמ"ש במשג"ב] על דף ט"ל שכתב וז"ל שלש נשים משמשות במוך פירש"י ז"ל מותרות לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע ואיכא דקשיא ליה כלהו נשי מותרות נמי דהא לא מפקדו אפו"ר ולדידי לא קשיא לי הא דמ"מ זרע דגברייהו אסור להם להשחית וכו' עכ"ל ומוכח מדברי הרמב"ן הללו דהני נשי אינן מצוות בהשחתת זרע וקשה דהרמב"ן בחידושיו למכילתין בסוגיין חלק על ר"ת וכתב דנשים נמי מצוות על השחתת זרע דהשחית כל בשר כתיב ע"ש והביא דבריו הרשב"א בחידושיו בסוגיין ע"ש בחידושיו. ונראה דהרמב"ן שם בכתובות לא כתב כן אלא כלפי מאן דקשיא ליה על רש"י ולפי שיטתו כתב דלא קשיא דזרע גברייהו מיהא אסיר להם לשחת. וסמך הרב על מה שכבר ביארו בחידושיו לסוגיין ועמ"ש הריטב"א בחידושיו ליבמות דף י"ב מהש"ס ובחידושיו לכתובות על דף ט"ל ובמ"ש הרא"ש בתוספותיו שם יעויין בדברי קדשם: אחר זמן כרגע נראה לי ספר חידושי הריטב"א למכילתין כ"י וראיתי שכתב ה"ל לאו בנות הרגשה פירוש כי מפני משמוש זה אינן באות לידי הרהור ולהוציא שז"ל וכו' דאע"ג דאיתתא לא מיפקדא וכו' אפשר דאסורה היתה להשחית הזרע עצמו שהרי אמרו במדרש שאף הם לקו על זה במבול ואפילו את"ל דמותרות בהשחתת זרע עצמו שפיר אמרינן דמשום דלאו בנות הרגשה משובחות דאי הוו בנות הרגשה קא מגרן יצה"ר בנפשיהו ואסירן כך פירש רבינו הגדול ז"ל עכ"ל וידוע דרבנו הגדול סתם דקאמר הריטב"א הוא על הרמב"ן ויש להרגיש דאיסור הנשים בהשחתה כתבה כמסתפק שכתב אפשר דאסורה וכו' ואפילו את"ל וכו' והרי הרמב"ן בחידושיו קפסיק לאיסורא בפשיטות. ותו דהביא ממדרש והרמב"ן מהכתוב ועיין מה שכתב הר"ן ז"ל בחידושיו ודוק כי קצרתי:

במטלית עבה. עמ"ש הגאון בכור שור בסוף ספרו ומה שכתבתי אנכי עפר דל בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן ג' בס"ד:

כיון דבעיתי לא אתי להרהורי. עמ"ש הרב מגן אברהם ויד אהרן א"ח סימן ג' ועמ"ש אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף סימן ג':

א"ר יוחנן כל המוציא שז"ל חייב מיתה וכו'. אמרו בזוהר הקדוש כי חמור עון ז"ל יותר מכל עבירות שבתורה והנה בספר חסידים סימן קע"ו כתוב וז"ל מעשה באחד ששאל מי שיצרו מתגבר עליו וירא פן יחטא לשכב עם א"א או נדה או שאר עריות אם יכול להוציא ז"ל כדי שלא יחטא והשיב לו באותו שעה יש להוציא שאם אי אפשר מוטב שיוציא ז"ל ואל יחטא באשה אבל צריך כפרה ישב בקרח בימי החורף או יתענה מ' יום בימי חמה עכ"ל וכתב הרב בית שמואל בא"ה ריש סימן כ"ג דלפ"ז מ"ש בזהר דעון ז"ל חמור מכל עבירות לאו דוקא עכ"ד ונעלם ממנו דברי הזהר הקדוש פרשת בראשית סוף דף נ"ו דאתמר התם על דור המבול וז"ל כל בישין הוו עבדי ולא אשתלים חובייהו עד דהוו אושדין דמין למגנא על ארעא ומאן אינון דהוו מחבלין אורחייהו על ארעא הה"ד רע כל היום וכתיב ער בכור יהודה רע עכ"ל דהרי דכל מיני זנות שהיו עושין בדור המבול עון ז"ל הכריע ולא אשתלים חובייהו עד דאושדין וכו' ומהכא מוכח דחמור מכל עבירות שאמרו דוקא אתמר. וכן ראיתי להרב אספקלריא המאירה שפירש במ"ש שם בזהר ריש דף נ"ז כ"ש ההוא דמסאבא אורחיה דמדאמר כל שכן ש"מ דז"ל יותר חמור מבת אל נכר שהיה מצטער יעקב אע"ה על בניו משום בת אל נכר ועל זה קאמר כ"ש ש"מ דז"ל חמור זהת"ד וגם מדברי הזהר פרשת ויחי דף רי"ט הכי מוכח דחמור מכל העבירות שבתורה ע"ש: אמנם מ"ש בספר חסידים אינו סותר לדברי הזהר הקדוש דספר חסידים איירי בא' שגמר בלבו לעשות עבירה ולבא על הערוה והכין עצמו והוא מוקשה ועומד. והרהר תשובה ופירש מהעבירה אך מוכרח שיצא מעצמו ז"ל בזה מיירי הרב ז"ל והורה הרב ז"ל דיפרוש מעבירה עם האשה בשגם הוא בצר דמוכרח שיצא ז"ל לאונסו והוא על דרך מה שאירע ליוסף הצדיק שפירש מאשת פוטיפר ועל כרחו יצאו ממנו עשרה טיפין כמ"ש ז"ל. ונמצא דז"ל היוצא אינו ברצונו רק מוכרח לצאת מכח הכנתו אשר הכין עצמו לעבירה והוא מוקש"ה מחמת מיאוס. ועל זה הוא שדיבר הרב ז"ל. ומ"ש מוטב שיוציא וכו' כונתו בכי האי גונא שיוצא בעל כרחו ולבסוף באונס וז"ש בתחילה שאם אי אפשר מוטב וכו'. ואין זה ענין לדברי הזהר דבזהר מיירי דלא עלה על לבו לחטוא עם אשה רק מתחילה ועד סוף חשב להוציא ז"ל וצרפה למעשה ובשאט בנפש הוציא ז"ל ברצונו בההוא קאמר דחמיר טפי מכל העבירות. משא"כ מ"ש בספר החסידים שהוא כמעט נדון יוסף הצדיק. ואל תתמה על לשון ספר החסידים שאינו מפורש. דהרגיל בדברי ספר החסידים ובלשונו העמוק יבין את זאת דיכול להתפרש כוונתו כדאמרן. ובהכי ניחא מה שהקשה בספר חקי דרך שם בא"ה דאמאי לא כתב ספר חסידים שהתיקון לשים רגליו במים קרים כמ"ש הוא גופיה סימן תתקצ"ב ונדחק מאד. ולפי דרכינו לק"מ דהכא מיירי דהוא בגדר שמוכרח תכף להוציא הז"ל ואין שהות להביא מים קרים כנ"ל ודוק הטב ולפי קוצר דעתי מה שפירשתי בעניותי בכונת דברי ספר החסידים הוא אמיתותן של דברים כאשר המעיין עיניו תחזינה משרים ודוק כי קצרתי:

אם היה נשוי מותר. כתוב בספר האגודה אם אשתו עמו. ועמ"ש אנא בריה קלה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ג' ובמחב"ר שם ושם כתבתי על דברי התוס' בשמעתין ודברי האחרונים בס"ד ע"ש: