פתח עינים על נדרים פא.

הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה וכו' ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהם וכו' אפשר לומר במ"ש בתנא דבי אליהו נגזר על ת"ח שילמדו תורה מתוך צער מתוך דוחק וכו' ובהקדמת שו"ת יד אליהו האריך בזה ע"ש א"כ לזה דוקא מבני עניים הגדלים בצער ודוחק יש תקוה לצאת בניהם ת"ח כי כך היא דרכה של תורה אבל מבני עשירים רחוק שהם גדלים על מי מנוחות ובתפנוקים והתורה לא אתדר בהו. והשתא ניחא דשואל מה ט' שאין בני ת"ח ת"ח כי החכמים אפילו הם עשירים הם עושים סיגופים וחיים חיי צער ומסתמא ירגילו בניהם בזה ומשני אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא. והרב עיון יעקב פירש דבלא זה הו"א פי' יזל מים מדליו מת"ח יצאו ת"ח וברכות בלעם נהפכו לקללה משא"כ השתא דפירשת בענין אחר עכ"ל ולא נהירא דמפשט הש"ס ומדברי רש"י מוכח דהכונה לא יהיה קל בעינינו דמהיכא תיתי לצאת ת"ח מעניים לז"א תדעו שיכולין לצאת משום יזל מים וקשה דהרי נהפכה לקללה. לכן נראה דהברכות הללו נאמרו מפי השכינה כב יכול על דרך שאמרו בזהר הקדוש וכ"ה תדבר. והוא כיוין שלא יהיה מלך בן מלך כמ"ש בסנהדרין דף ק"ה ולז"א הפך מחשבתו יזל מים מדליו שיהיה מלך בן מלך ובעונות נהפכה בסוף לקללה כמחשבתו. אבל השכינה כיונה לברכה אחרת שלא חשב בלעם בפרט זה לקללה כגון הכא שהוא הבין יזל מים שיהיה מלך בן מלך ויש פירוש אחר שלא ידעו שיהיו בני עניים ת"ח וכיוצא בשאר ברכות היו פירושים אחרים שכיוין כ"י לברך והוא לא ידע והנהו ברכי שלא ידע נתקיימו. ובזה ניחא מאמר רז"ל כל מה שישראל אוכלים מברכות בלעם והוו בה קמאי שהרי נהפכו לקללה ולפום מאי דאמרן ניחא דיש ויש כמה ברכות שכ"י כיוין לברך והא לא הרגיש ואלו נתקיימו ודוק ואחר זמן ראיתי דברי הזהר ע"פ וירא כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל וכו' דמשמע דהברכות הללו מה טובו אהלך מפי עצמו אמרן. ויש לדחות. ובילקוט מפורש שהוא אמר כנחלים והקב"ה נטיו וכן על זה הדרך בכלם וא"כ מוכח שפיר דמאת ה' היו גם הברכות הללו ואפשר לומר כדאמרן. ואחר זמן ראיתי בהעברה בס' דברי שלמה למהר"ש שלם זלה"ה ושם כתב דהברכות ראשונות היו מפי הקב"ה ונתקיימו אך אלו היו ממנו ונהפכו לקללה ע"ש ולא נהירא לי חדא מכח מאמר רז"ל בילקוט שכתב בפירוש דגם הברכות הללו הקב"ה היה חותם בכל אחת בכי טוב. ותו דאמרו כלן נהפכו לקללה חוץ וכו' ואמרינן הזהרו בבני ע"ה וכו' כמש"ל ודוק היטב:

שאין מברכין בתורה תחילה דאמר רב יהודה וכו' עמ"ש הרמב"ם בתשובותיו הנקרא פאר הדור סי' מ"ב. והמעתיק עוית ודברי הרמב"ם על אמתתם תמצא באסיפת זקנים מציעא דף פ"ו שהעתיקם רבינו בצלאל ז"ל ועיין מה שכתבתי בעניותי במאמר זה בספרי הקטנים ראש דוד ודברים אחדים בעזר אלהים חיים :