פתח עינים על נדרים לב:

ואנשים בה מעט אלו האברים ובא אליה מלך גדול וכו' פירוש דבצאתו לאויר העולם דהאברים הם אכי"ם ורכי"ם מיעוטים וז"ש מעט כי מעטו בכמות ואיכות אז ובא אליה בהיות העיר בצביונה שכבר יצא לאור ונולד וכמ"ש פ' חלק דיצה"ר שולט משעת יצירה כדכתיב לפתח חטאת רובץ:

ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצה"ט. כתוב בפסקי תוספות דמכילתין סוף פרקין דיצה"ט נתון באדם במעי אמו ובצאתו מגרשו היצה"ר וחוזר בהיותו בן י"ג שנה. ויש מי שכתב דדייקי מדכתיב ומצא בה עכ"ד. ודבר זה נעלם מכמה גדולים כמו שכתבנו בעניותנו בשאר דוכתי בס"ד:

ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא דבשעת יצה"ר לית דמדכר יצה"ט וכו' יש להעיר דהא הול"ל קודם ומלט העיר בחכמתו שהוא בתשוב' ומעשים טובים. ותו מה בא ללמדנו דעובר עבירה אינו מעלה בזכור"ו יצה"ט הא פשיטא. ואפשר במה שנחלקו האחרונים אי שכחה הוי פשיעה או אונס ואני השפל זכרתי מחלקת זה בספרי הקטן ראש דוד פ' האזינו והגיעני כפו"ל בדברים אחדים דרוש א' ומשם באר"ה. והנה המצוות אצלנו הם כמו פקדון כמ"ש רבני אשכנז והבאתיו שם. והשתא היצה"ר סבר דשכחה הוי פשיעה ואף שהחוטא שוכח בשעת עבירה מהמצוות ומיראתו יתברך הו"ל פושע כדעת הפוסקים דסברי דשכחה הוי פשיעה וכמ"ש כל לא ידענא פשיעותא ומטעם זה עלה בקבץ עונות גדולות לרוב. אך לפי מ"ך דשכחה הוי אונס כיון דשב החוטא וידע שחטא ויחר"ט חרט"ה גדולה ומקבל לעשות מ"ט מתכפר לו כיון דשכח אנוס הוא ורחמנא פטריה. וז"ש ומלט את העיר בחכמתו בתשובה ומ"ט וכ"ת הך תשובה בחרטה היכי סגיא למצודים גדולים אשר בנה היצה"ר שהם עבירות גדולות אשר העבירו לז"א ואדם לא זכר דבשעת יצה"ר לית דמדכר יצה"ט כלומר דמלט העיר בחכמתו וזוהי החכמה בטענת דאדם לא זכר היצה"ט בשעת עבירה והו"ל שוכח ודינו כאנוס וחכמה רבה היא להוכיח ולהכריע דהדין כך הפך היצה"ר דסובר דשכחה הוי פשיעה והחכמה תעז לחכם בתשובה ומ"ט והנהו עונות חלפו הלכו דשכחה אונס: