פתח עינים על נדרים כב.

כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב וכו' ראיתי להסמיך כאן ולכתוב מה שמצאתי בס' לקוטים מהרב הקדוש מהרח"ו כ"י [בס' לקוטי תורה הנדפס פ' עקב הלשון מאד מוטעה] והצריך לעניננו זה לשונו האדם כשהוא מדבר מוציא ההבל מפיו ואותו ההבל הוא חיותו ראיה לזה שאחר שיצא הנשמה מהגוף לא נשאר בו לא הבל ולא דיבור נמצא שאותו ההבל שיוציא מפיו בעת הדבור הוא חלק נשמתו ולכן נצטווינו שלא לדבר דברים בטלים שמפסיד בהם חלק נשמתו וכן שמעתי מהחכם הר' שמעון טורנו זלה"ה על פסוק לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה אם טוב ואם רע כי עושה ובורא סניגורין או קטיגורין עכ"ל: ועפ"ז אפשר לפרש מ"ש בעירובין דף ג"ן אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתוריך חיי ותתקיים בידך שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. ואפשר דיש ס"ד דמאחר דהדיבור וההבל הם חיותו של האדם וכשמדבר מפסיד חלק חיותו א"כ הלא טוב שיעיין בתורה ולא יוציא הדברים מפיו לז"א פתח פומך קרי פתח פומך תני ולא תחוש כי הן נגרע חיותך דאדרבא הדין הגיי"ה להוי דתוריך חיי שנאמר כי חיים למוציאיהם בפה דדברי תורה אינם מפסידים חיותו אלא מאריכין ימיו ובזה יובן פ' כי מוצאי מצא חיים ופ' כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים וכיוצא שאר כתובים ומאמרי רז"ל דאתו לאפוקי שלא נאמר דהלומד בתורה יוצא בגרעון מן החיים כמדובר לז"א אדרבא המוציא מפיו דברי תורה יהיו לו חיים. ואפשר לרמוז כי ז"ש כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב כי אפילו המדבר דברים בטלים מפסיד חיותו וכ"ש הנודר שעושה איסור ולכן מדה כנגד מדה ראוי לדוקרו בחרב פיפיות על אשר על חייו לא חס. אלא שלשון חכמים מרפא שיתירו לו וחכם עוקר הנדר ומרפא למה שגרם ע"י הדבור. ופשטיה דקרא אפשר לומר בסגנון אחר דהכונה יש בוטה שמדבר דברים בטלים ומכ"ש אסורים וע"י הדבור מפסיד חיותו וז"ש כמדקרות חרב כאלו בידו ידקר בחרב שהרי מפסיד חיותו בהבל היוצא מפיו. וכי תימא א"כ גם לימוד התורה שלומדים החכמים ובתורתו יתברך יהגו יומם ולילה מפסידים חיותם ח"ו לז"א ולשון חכמים לימוד התורה מרפא אדרבא התורה מרפא לכל ותועיל להאריך ימים:

כל הכועס כל מיני גהינם שולטים בו וכו' עמ"ש אני בעניי בספרי הקטן דברים אחדים דרוש י"ד דרוש שבת הגדול דף ע"ה ע"ג בס"ד ע"ש:

תמה ר' יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב וכו' ובסמוך אמרו שתחתוניות שולטים בו ובזה שמעתי דהיינו דקאמרי בכתובות דף קי"א דשלחו ליה לרבה אם אין אתה עולה אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות דדוקא בבבל שיש כעס יש פחד מהתחתוניות:

ההיא שעתא לא הוה עבר לן ירדנא. עיין מה שפירש"י והר"ן ועמ"ש אני הצעיר בספרי הקטן ברכי יוסף סי' תפ"ט ועיין משג"ב לדך דף ע"ז: