פתח עינים על מועד קטן טז.

ומנ"ל דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר הרב עיון יעקב כתב דמקשים העולם הא איתא בירושלמי מותר לומר לה"ר על בעלי המחלוקת. ותירץ הרב וז"ל מדאמר כן קרח לשליח ואי ידע דיש איסור לחזור למשה לא הוה א"ל שהוא ודאי לא החזיק עצמו לבעל מחלקת ורשע עכ"ל ואינו מחוור דקרח סבר דמותר לזלזל במשה וכל עצמו להמשיך לב ישראל הקטנים עם הגדולים לחלוק ולסתור דבריו של משה רבע"ה ולכך יצרו הטעהו לזלזל במשה לפני השליח [ו]לא אכפת ליה אם יאמר למשה דבין יאמר בין לא יאמר הנה אלה רשעים קרח דתן ואבירם רצו לזלזל במשה. והנה הרב אגב שיטפיה כתב מדאמר כן קרח לשליח ואין אלה דברי קרח כי הם דברי דתן ואבירם. ועיקר תירוצו הרואה יראה דדחיק ורחיק: אמנם יראה לישב קושית העולם דילפי' מינה לשליח ב"ד ולא אמרינן דמאי דאשתרי היינו משום דפלגאה הוא ושרי לדבר לה"ר על בעלי המחלקת. משום דשליח ב"ד הוי דבר למד מענינו דילפי' מהני קראי דמשדרין שליחא וגם מזמינן לדינא וגם דמזמינן לקמי דגברא רבא וגם את ופלניא וכיון דילפינן הני דיני לענין בעל דין מסתברא ללמוד מזה דאי השליח אמר מאי דאתפקר לית בה משום לישנא בישא כיון דמהני קראי ילפינן הנך מילי דהזמנת דין: ועוד אפשר לתרץ כי הנה הרב יפה מראהפ"ק דפאה סי' טו"ב כתב דהא דיליף התם ר"ש בר נחמני בשם רבי יונתן דמותר לדבר לה"ר על בעלי המחלקת היינו דנתן הנביא אמר שאמרו יחי המלך אדוניהו דנתן המציא זה כדי שיקצוף דוד הע"ה ע"ש והרב כלי יקר פירש דכל דבר שתדבר בת שבע יוסיף עליו והוא שאמר ומלאתי את דבריך וגם אמר ומדוע מלך אדוניהו שלא יש לו דבר טוב וכיוצא בזה ע"ש באורך באופן דמשם אנו למדים דיש לדבר לה"ר ולהוסיף מאי דלא הוה. ומשו"ה לא אפשר דהא דסיפר השליח למשה רבינו ע"ה שאמרו העיני האנשים וכו' כתוב בתורה לאשמועינן דמותר לדבר לה"ר על בעלי המחלקת. דמאי אירייא לומר מה שאמר הלא גם להוסיף ולהגדיל המדורה שרי כדאשכחן בנתן הנביא ולהכי אמרי' דהא אשמועינן לשליח ב"ד דמצי לומר מאי דאתפקר כדמשמע מקרא דבקושטא דתן ואבירם דברו כי הני מילי: ויראה לו' עוד ונדקדק לשון התלמוד דקאמר ומנלן דאי מתפקר בשליחא דב"ד ואתי ואמר לא מתחזי כלישנא בישא ומשמע דבדיעבד אי אמר השליח אין עליו חטא אמנם טפי עדיף דהשליח לא יאמר וכן משמע מדברי הרמב"ם פכ"ה מה' סנהדרין שכתב אין שליח ב"ד חייב באמירת דברים אלו משום לה"ר משמע דאם אמרו אינו חייב וכן מרן בש"ע ה"מ סי' י"א תפס לשון הרמב"ם. אמנם לומר לשון הרע על בעלי המחלקת הוא מותר לכתחילה מדאשכחן דנתן הנביא עשה כן ואמר לב"ש ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך ונמצא דיש הפרש בין אמירת שליח ב"ד לאמירה על בעלי מחלקת ומשמע ליה לש"ס הכי מדלא כתיב הכא גבי דתן ואבירם ויבא ויגד למשה כי אמרו לא נעלה וכו' והעלים הכתוב אמירת השליח ש"מ דאם אמר אינו חייב ומוכרח דבא ללמד על שליח ב"ד דאי משום לומר לה"ר על בעלי המחלקת הול"ל ויבא ויגד כי היכי דכתיב בהדיא גבי נתן הנביא אלא ודאי דהכתוב בא ללמד על שליח ב"ד דאינו חייב. ומיהו התם שליח משה רבינו ע"ה היה מותר לכתחילה כמו נתן. אלא דהכתוב העלים אמירתו כדי ללמד דין שליח ב"ד. אף דגבי דתן ואבירם מצד בעלי מחלקת שרי לכתחילה ולפ"ז מור"ם בהגהה ח"מ סי' ח' שכתב והשליח יכול להגיד לב"ד דמשמ' לכתחילה אינו מכוון ובמקום אחר כתבתי איזה תירוצים על קושית העולם הנזכר אמנם עתה לא נראו בעיני התירוצים ההם. והעיקר כדכתיבנא בעניותין הכא בס"ד: